איכשהו הקשתי בטעות את שם הבלוג שלי (מטענים עודפים) על המחשב, ובאחת נזרקתי לעולם שלם של מטענים עודפים אחרים, שהם בכלל לא שלי. קצת חוצפה, אבל נתעלם מהאספקט הזה לרגע. בין שלל הממצאים בלטו שניים, שכל אחד מהם משך לכיוון ההפוך, אבל שניהם בסופו של דבר הגיעו למסקנה דומה, שיש להיפטר מהבלוג שלי וכמה שיותר מהר.
אחד מהדברים המעצבנים ביותר שנתקלתי בהם היה אתר רשמי של צה"ל (!), שברוב חוצפתו מטיף לבנות המתגייסות להתרחק מהבלוג שלי ככל הניתן (!!). הנה, ממש ככה:
"הדבר הראשון שעושים, הוא לאפסן את התיקים, כדי למנוע היסחבות מיותרת עם מטענים עודפים. בזמן ההמתנה ברחבה, מחלקות ה"דודות" מהאגודה למען החייל, שתייה קרה, סנדוויצ'ים ועוגות לכל המעוניינת."
זה אמנם ידוע שאני לא מחבב את צבאנו היקר יתר על המידה, ומותר גם לצבא להחזיר מלחמה שערה, אבל כמה נמוך כבר אפשר לרדת?!
ואם כבר ירדתם נמוך, אתם לא יכולים לפחות לפתות את הבנות במשהו יותר יקר ערך?
אנחנו עוד נראה מה הן מעדיפות, בלוג אינטליגנטי או סנדביצ'ים ועוגות שעשו הדודות מהאגודה למען החייל!! (האמת, שבמחשבה שנייה, אני פתאום בכלל לא בטוח בניצחון שלי)
לעומת זאת, מצאתי בבמה חדשה שיר של אחת בשם black angel שמוקדש לבלוג שלי. באמת יפה מצידה. אבל אני רוצה לצטט מהשיר הזה כמה שורות שקצת הטרידו את מנוחתי:
"הייתי עם מטענים עודפים
...
לא ידעתי איך להוריד אותם
קצת להקל.
הייתי עם מטענים עודפים
שסחבתי איתי כמו איזה קיטבג גדול
לאן שלא הלכתי, הרגשתי את כובד משקלם
מטענים עודפים, מטענים עודפים
בתוך הלב עכשיו.
...
המטענים העודפים שבי
האפילו על הכל.
...
מטענים עודפים, מטענים עודפים
בכל מקום הם היו
...
מטענים עודפים, מטענים עודפים
בתוך הלב עכשיו
אגיד להם שלום
אולי זה יעזור
אולי פחות יכאב ואני יותר אשמח
אולי פחות יהיה כבד ויותר קל יהיה המסע
מטענים עודפים, מטענים עודפים
בתוך הלב עכשיו"
אז אני רוצה להבהיר, למען הסר כל ספק:
א. לא "הייתי עם" שום מלאכית בחיי, וככל הידוע לי, אני לא מצוי "בתוך הלב" של אף מלאכית.
ב. אמנם המטענים העודפים של הבלוג הזה הם בהחלט בעלי פוטנציאל להאפיל על הכל, או להיות בכל מקום, אבל אם מישהו רוצה להגיד לבלוג שלום, שיגיד שלום יפה, בנוכחותי, ולא יעלם לאפילה ככה סתם עם שיר באיזה אתר אזוטרי (ובכלל, רצוי שהוא יבקר קודם בבלוג, לפני שהוא ייפרד ממנו).
ג. אני לא הולך לכתוב שיר מקביל על מלאכים שחורים, אל חשש.