אני מתנצל על זה שאני מביא דו-שיח מאמצעו, אבל תחילתו לא רלבנטית וגם היה בה גוון אישי מדי.

"מפתחות הם סימבול ל..."

"אני יודע. הם מסמלים דרך לפתרון בעיות או אמצעי לפתיחה בדרך חדשה. אבל לא לזה התכוונתי. אני מדבר על מפתחות בשר-ודם. כאלו ממתכת מוצקה."

"מפתח גשמי הוא מפתח. לא יותר מזה."

"זהו, שלא. קשה לי קצת להסביר, אבל אני יכול לתת לך כמה דוגמאות"

"אז תן."

מפתח דרומי

חבר שלי נהג לערוך ביקורים עונתיים במושב של בני דודיו בדרום הארץ. באחד מהביקורים הוא יצא לטיול רגלי בגבעות שמסביב למושב. זה היה יום שמשי ולפתע, לא רחוק מבית בני דודיו, לכד את עיניו חפץ נוצץ שהיה חבוי בין ענפיו של שיח נמוך. הוא הרים את החפץ וגילה שמדובר במפתח מסוג ישן - מפתח גדול שמבסיסו יוצאת צינורית חלולה ובסופה לשון משוננת ובולטת. כשחזר לבית הוא ניסה את המפתח על דלתות המחסנים הישנים, אבל המפתח לא התאים להן. מאוחר יותר הוא הניח את המפתח בתיק הגב הקטן שנשא עמו לכל מקום, וזמן לא רב אחר כך נשתכח ממנו דבר קיומו של המפתח.

כמה חודשים לאחר מכן הוא נסע לשבוע סקי באלפים הצרפתיים. מזג האוויר הנאה והרגשת החופש האינסופי ששרתה עליו למראה המרחבים הלבנים, הניעו אותו לסטות מהמסלולים הכבושים לעבר צלע הר בתולית, שבתחתיתה היה כתם כהה שנדמה בעיניו כבקתת הרים. רק לאחר שגלש כברת דרך במורד ההר, הוא הבין שהעמק שמתחתיו מוקף בגבעות וקיים סיכוי שאין ממנו דרך יציאה. לטפס חזרה מעלה הוא כבר לא היה מסוגל, ולכן החליט להמשיך ולגלוש לתחתית העמק, בתקווה שימצא שם פתח יציאה או לפחות שאותה בקתה תהיה מאוכלסת.

כמה מאות מטרים לפני הגיעו לבקתה הסתבר לו שאותו עמק כלוא בין ההרים המקיפים אותו ודרך יציאה אין, וכמה דקות לאחר שהתדפק על דלת הבקתה הסתבר לו כי הבקתה שוממה ואין בה איש. באותו זמן כבר התקדרו השמיים ורחש מקדם סופה כבר התאבך באוויר. בתחילה ניסה לפרוץ את הבקתה, אך זו היתה בנויה מגזעי עץ, ללא חלונות, ודלתה היתה מוגפת, כך שלא היה לו סיכוי לחדור אליה. מותש הוא התיישב על מפתן הבקתה, כשעוצמת הקור המתגברת עם הרוח כבר מתחילה לחדור דרך חליפת הגלישה שלו. לבסוף, מתוך הרגל או נואשות, הוא החל לחטט בתיק הגב שנשא על כתפיו עד אותה עת, וכשנתקל במקרה במפתח הנשכח הוא החליט לנסות את מזלו. עכשיו, אני יודע שמבחינה סטטיסטית זה כמעט בלתי אפשרי, אבל המפתח הצליח לפתוח את הבקתה.

"נו, אז מה רצית להגיד? שמפתח יכול גם להציל חיים של אנשים?"

"לא במקרה הזה. מסתבר שלבקתה לא היתה ידית מבפנים, והוא נכנס מבלי לקחת איתו את המפתח, וננעל בבקתה, ללא אוכל או יכולת להזעיק עזרה, עד שמת."

"אני מצטער, אבל לא הבנתי שני דברים. אלף, איך בכלל אתה יודע מה קרה שם? ובית, אם הוא מת, אז איפה פה מוסר ההשכל?"

"חכה. עוד לא שמעת את כל הסיפור."

מפתח צפוני

חבר אחר שלי, שאגב הכיר טוב גם את החבר הקודם, נקלע גם הוא לסיטואציה נורא דומה. גם הוא מצא מפתח מוזר למראה באיזה ישוב נידח, בצפון הארץ, גם הוא לקח אותו איתו ושכח ממנו, וגם הוא יצא איתו מבלי דעת לסקי באלפים הצרפתיים. עכשיו, אני יודע שמבחינה סטטיסטית זה כמעט בלתי אפשרי, אבל גם הוא התגלגל איכשהו לאותה בקתה בדיוק.

"ופתח איתו את הדלת... את זה כבר הבנתי."

"לא. בחור המנעול היה תקוע עדיין המפתח הקודם ובעזרתו הוא נכנס פנימה."

"וננעל גם הוא?"

"לא. הוא הצליח לפתוח את הדלת מבפנים עם המפתח שלו, אבל לא לפני שזיהה את גופת החבר האחר."

"ומה קרה בסוף?"

"בסוף הוא ניצל בעזרת המפתח שלו. מכיוון שלא שום אוכל בבקתה, הוא ניזון מהמפתח שהביא איתו, ובאורח נס המפתח סיפק לו את כל תצרוכת הברזל שהיתה דרושה לו כדי לשרוד, עד שבמקרה נקלעה לבקתה משלחת של שבדים חסונים למראה, ובעזרתם הוא חילץ משם את עצמו ואת גופת החבר."     

"מוזר."

"מאוד. אבל חכה, זה עדיין לא הסוף."

מפתח שבדי

מסתבר שאחד מהמחלצים לקח איתו את המפתח של החבר המת, אחרי ששמע את הסיפור על אכילת המפתח. כשהגיע הביתה לשבדיה הוא ניסה ללקק את המפתח, ועד מהרה התמכר לטעם. באחת מהפעמים, אולי מהתלהבות יתר, הוא בלע בטעות את המפתח בשלמותו, ושניות אחרי זה פניו נצבעו בצבע ארגמן וקולות חרחור בקעו מגרונו. למזלו, היה איתו באותו רגע אדם נוסף, שהבהיל אותו לבית החולים, ושם, לאחר דקות ארוכות של פרפור, הצליחו להוציא ממנו את המפתח שנתקע באמצע הוושט, והשבדי ניצל.

לאחר שהחלים, כתב השבדי ספר על חוויותיו באותם רגעים של בין חיים למוות, בו טען כי בדקות אלה הוא חזה "באור" וקלט תובנה ייחודית לגבי משמעות החיים וגורלנו בעולם הבא. הספר הפך ללהיט, ומחברו - שמאז ומעולם היה דמות ססגונית ומאז אותו מקרה תלה את המפתח בשרשרת על צווארו - הפך למעין גורו והחל לשאת הרצאות ברחבי העולם.

עכשיו, אני יודע שמבחינה סטטיסטית זה כמעט בלתי אפשרי, אבל יום אחד פגשתי את השבדי בפיצוציה של ניסים, עשרים מטרים מהבית שלי. ניגשתי אליו והצגתי את עצמי בתור חבר של שני אלה שנקלעו לאותה בקתה, והוא הסביר לי שבא להרצות על תורתו במרכז עינב לתרבות, בפני וועד העובדים של בזק. באיזשהו שלב ביקשתי ממנו להחזיק לרגע את המפתח, והוא, לאחר היסוס קצר, הסכים והוריד מצווארו את השרשרת והושיט אותה לעברי. כשבאתי לאחוז במפתח, היד שלי נרתעה לאחור מסיבה עלומה, וכתוצאה מכך השרשרת התעופפה באוויר ונחתה על הכביש. השבדי, שמיהר לעבר המפתח, לא טרח להסתכל קודם לצדדים, ובעת שהרים את המפתח מהכביש, הוא נדרס על ידי משאית שנסעה במהירות מופרזת. לאחר שצוות האמבולנס קבע את מותו והסתלק מהמקום יחד עם הגופה, הרמתי בזהירות את השרשרת מהכביש, בלי לגעת במפתח, ומאז הוא שמור אצלי בקופסה מיוחדת מעל המקרר.

"נשמע קצת מצוץ מהאצבע, ולא הבנתי איך זה בכלל מתקשר למה שרצית להדגים לי בהתחלה."

"כבר שכחתי מה רציתי להגיד קודם, אבל מה זה חשוב. אתה לא מאמין? רוצה לגעת במפתח בעצמך?"

"מממ... לא תודה."

"אז הנה לך. רגע, אתה לא רוצה לשמוע את סוף הסיפור?"

"חשבתי שזה הסוף. נו, אז תסיים."

מפתח קסמים

לפני כמה חודשים השבדי תיקשר איתי, אולי דרך המפתח, באמת שאין לי מושג איך. זה קרה בחלום. הוא ספר לי שהוא ושני החברים האחרים עובדים עכשיו שם למעלה בתור משכפלי מפתחות ונהנים מכל דקה. מסתבר שם גם החבר השני שלי נהרג אחרי שהוא חזר לארץ, במהלך תרגיל מילואים שנקרא "המפתח לניצחון". מאז קבלתי ממנו עוד כמה עדכונים וזה באמת נראה כאילו הם עושים שם חיים. עכשיו, אני יודע שמבחינה סטטיסטית זה כמעט בלתי אפשרי, אבל קבלתי מהם הזמנה לארוחת צהריים ליום שני הבא, ואני שוקל ברצינות לבוא.

"ואיך בדיוק תגיע אליהם?"

"עם המפתח, ברור."

"אפשר להצטרף גם?"

"אני צריך לשאול אותם אם זה בסדר."

"ותגיד, אפשר בכלל לחזור משם בחזרה למטה?"

"מבחינה סטטיסטית זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי."