קיפוד כתבה היום פוסט על זה שגנבו לה את האוטו מתחת לבית, מה שהזכיר לי את הפיאסטה המיותמת שלי, שאני חב לה לפחות פוסט סמלי. הרכבונית הזו שהיום קרובה יותר מתמיד למצב גרוטאתי מתקדם, שרתה אותי נאמנה כל כך הרבה זמן ולא זכתה ממני ליחס אנושי. אולי זה בגלל שאף פעם לא היה לי fetish למכוניות. זה לא שהייתי מתנגד לאיזו פורשה נמוכת קומה, אבל תמיד ראיתי בהן לא יותר מאשר כלי תחבורה שימושי. בכל אופן, הנה ה-15 דקות שלה.

בשלבי הפוסט-צבא והאוניברסיטה, נסענו נורמה ואני בחיפושית הכתומה של נורמה, מודל 1976 נדמה לי (עד היום, כשאני רואה חיפושית בצבע דומה, אני מחפש עליה את הדפיקות המוכרות). גרנו אז בתל אביב ובין טיול אחד לשני התנייענו יותר ברגל או באופניים וגם קצת באוטובוס, בייחוד לאוניברסיטה, והחיפושית שימשה אותנו רק לאירועים חגיגיים, כמו נסיעות לשטחים המוחזקים, עד שנמכרה כדי למממן את אחד מטיולינו.

לפני יותר משמונה שנים, קנינו לכבוד הכנסנו למעגל העבודה והמעבר הצפוי לשטחים, פיאסטה כסופה וקומפקטית. ארבע שנים היא שירתה את שנינו בדרכנו לתל אביב ובחזרה, ואז קנינו לנורמה רכב גדול ונורמאלי יותר והפיאסטה הפכה באחת להיות האוטו שלי. מאותו רגע, משניטל מהפיאסטה הקסם שנורמה השרתה עליה, קרו שלושה דברים:

(א) משהו בפיאסטה נדפק, וגם היום אחרי מאות שעות מוסך ועשרות רכיבים שהוחלפו, לא נמצאה התקלה. היא נוסעת עדיין, אבל מי שלא עבר אצלי קורס מיוחד בן שבוע כיצד לנהוג בה, לא יוכל להתקדם איתה אפילו 100 מטרים, ונסיעה איתה בפקקים היא עינוי נוראי (נורמה ניסתה והתייאשה, וכבר שנים לא נוהגת בה).

(ב) כמה תאונות לא מחויבות המציאות (כמו למשל אותה פעם שיצאתי ממנה בלי לשים הנד-ברייקס, והיא כמעט הידרדרה אחורה לתהום, כשבסוף אני ברוב טיפשותי קפצתי פנימה ועצרתי אותה ברגע האחרון על ידי פתיחת דלת הנהג וריסוקה על ברז כיבוי אש שהתפרץ כמו גייזר והטביע את שנינו באמבטיה של מים) והזנחה שיטתית עשו את שלהם, והמודל 1996 שלי נראית יותר גרוע מהחיפושית של פעם.

 (ג) כל שנה נורמה היתה שואלת אותי אם אני רוצה להחליף את הפיאסטה, ואני הייתי עונה שעדיף שנצא לעוד טיול יקר ונחליף אותה רק אחרי עוד שנה נוספת. עניין של סדר עדיפויות.

עם המעבר שלנו חזרה לתל אביב לפני כמה חודשים, הוחלט שהפיאסטה עשתה את שלה ויכולה ללכת. נורמה חישבה ומצאה שמוניות תהיינה זולות יותר מהעלות הכוללת של רכב נוסף, ואני שמחתי על ההזדמנות לפדל מעת לעת באופניים שלי, בתנאי שתנאי מזג האוויר ירשו זאת. אבל למכור את הפיאסטה? זה דבר שחוסר-היעילות העצמי שלי לא מסוגל לו (אולי כדי לפצות על סוג העבודה שלי, בכל מה שנוגע אלי אני לא מטפל לחלוטין), מה גם שלא ברור בכלל איך אני יכול למכור אותה. הרי כל אחד שירצה לקחת אותה לנסיעת מבחן, יברח ממנה תוך שנייה כשהוא מפטיר לעברי קללות עסיסיות.

בלית ברירה הוחלט על מבצע גניבה נרחב. פשוט הפסקתי לנעול את הפיאסטה, ובכמה וכמה לילות גם המפתחות נשארו בסוויטץ (האמת, שלא במכוון, אבל זה קורה לי לא מעט), ובלילות חמים התלווה לכל אלו גם חלון פתוח לחלוטין. אבל שומדבר לא עזר. עד שיום אחד עצרתי בפיצוציה בדרך הביתה כדי לקנות סיגריות, וכהרגלי, השארתי את הפיאסטה מונעת. כשיצאתי מהפיצוציה הסתכל עלי מישהו שבאותו רגע בדיוק נכנס למונית, ואמר לי שהוא שקל ברצינות לגנוב לי את האוטו, אבל ברגע האחרון החליט לתפוס מונית. אמרתי לו שחבל שהוא לא עשה את זה וששנינו היינו מרוויחים מכל הסיפור, והוא נעלם עם המונית באפילה. רמזור אחרי זה נעמדנו זה מול זה, והוא פתח את החלון, ואמר שהוא מוכן לשלם לי על המונית אם אני משאיר את הפיאסטה פתוחה והולך. מה אני אגיד לכם? אלה היו מהשניות הקשות בחיי. בראשי הרצתי תסריטים שונים, אבל לבסוף נרתעתי מהעסקה המפתה, יותר מהכל בגלל החשש ממה שיעשה לה הבחור ההוא, חסר המעצורים (וגם כנראה עוד נותרה בי טיפת מסכה של אזרח שומר חוק).

מזה למעלה מחודש עומדת הפיאסטה ברחוב, כמה בתים מביתי, חסרת ביטוח וטסט, ומשוועת לגואל. הפעם, אם יגנבו אותה, אני אפילו לא ארוויח מזה. אבל מה לא עושים בשביל למצוא לחיית מחמד ותיקה בית חלופי טוב?