פעם הייתי מתחיל הכל בגדול. קונה הכל, פורש הכל, מארגן הכל לפי סדר אלף-ביתי, ואז מתחיל במלאכת העשייה האינסופית. לפעמים הייתי מצליח גם לסיים את הכל לשביעות רצוני, אבל לרוב הייתי מתייאש באמצע או שהתוצאה הסופית לא היתה דומה למה שדמיינתי בראש לפני הביצוע.

היום אני מתחיל ליצור או לייצר קודם כל בקטן. מיניאטורי. מין מאקט זעיר שכזה, שרק אחריו, אולי, יגיע הדבר האמיתי. אני שואף ליצור את הדוגמא הקטנה ביותר שניתן להכין, ורק אז להתחיל במלאכת הניפוח. בסדנה שלי אני מחזיק כמה וכמה רהיטים שכבר סיימתי לנגר ואפילו עשיתי להם פוליש. יש לי שם מערכת סלון וארונות מטבח שאני שומר בקופסת גפרורים, ואפילו בקתת עץ לקיץ עם עליית גג ומרפסת לערסל, שמאופסנת בתוך קופסת נעליים. כל מה שנשאר זה רק הפרוצדורה הסתמית, להגדיל אותם לגודל טבעי לפי קנה מידה.

כשמשהו מוצא חן בעיני, ואני באמת טורח להגדיל אותו, הדגם המקורי תמיד נותר מאחור, חסר שימוש. ואחרי שהצטברו אצלי כמה מאות של יצירות, וארון התרופות שלי התמלא לחלוטין, החלטתי לנצל אותן למטרות טובות. חשבתי על תינוקות או גמדים, אבל עוד לא נתקלתי בגמד או פג כל-כך קטנים. חשבתי על חרקים או חיות זעירות אחרות, אבל הן לא מסוגלות לתפעל את המכשירים. לבסוף לא נותרה לי ברירה, אלא ליצור יצור חי שיתאים ליצירותיי גם מבחינת הגודל וגם מבחינת רמת האינטליגנציה והיכולת המוטורית שלו.

אבל כהרגלי, אני לא מסוגל ליצור ישר את הדבר האמיתי, אז החלטתי ליצור קודם לכן אבטיפוס מיקרוסקופי, ואם הוא יתגלה כבעל תכונות ראויות, להגדיל אותו לגודל הדרוש. לצורך הניסוי הזמנתי אלי כמה חברים - אחד חוקר אורגניזמים ידוע, השני עוסק בשיבוט של בעלי חיים, והשלישי מומחה בתחום התבונה המלאכותית - ושילמתי להם מראש עבור שנת עבודה מלאה. אחרי שמונה חודשים הם השלימו גזע של יצורונים זעירים וחכמים, שכנגד כל הסיכויים הצליחו לשרוד ולהתרבות, כך שלאחר שנה נוספת הוכתר הניסוי בהצלחה, והתחלתי ביצירת הדגם המוגדל שלהם. אחרי שנה נוספת היה הדגם המוגדל של היצורונים מושלם. הקציתי להם מקום נרחב בשדה, ונתתי להם במתנה את כל יצירות העץ הזעירות שסוף סוף נמצא להן שימוש הולם. אחרי תקופה ארוכה רווח לי.

אבל אז צצה בעיה אחרת. היצורונים המקוריים והמיקרוסקופיים נותרו עתה מאחור בעצמם, ללא כל שימוש. בלית ברירה החלטתי לבנות להם רהיטים מיקרוסקופיים משלהם. אלא שכהרגלי, אני לא מסוגל ליצור ישר את הדבר האמיתי, אז מייד התיישבתי להכין אבטיפוס אולטרה-מיקרוסקופי של הרהיטים. אבל לא הצלחתי. כדי לבנות דברים כל כך זעירים, הייתי זקוק לכפיסי עץ שקטנים מגודלו של אטום ממוצע. אז מה כבר יכולתי לעשות? שינסתי מותניים, ומצאתי דרך לבקע את האטום.

[מיומנו של פריץ שטראסמן, מאבות הביקוע הגרעיני]

[משנשאל פריץ, שנים לאחר מכן, מה עלה בגורל היצורונים הקטנים ואחיהם המיקרוסקופיים, הוא נאנח וענה כי את המיקרוסקופיים השליכה עוזרת הבית שלו בטעות לאסלה, ואילו אחיהם הגדולים יותר נדרסו על ידי עדר פרות תועה שפרץ את גדרות השדה, והוסיף כי גם כך הוא עשה די עבור האנושות ולא ניתן לבוא אליו בטענות]