לפני חודש בערך כתבתי שני פוסטים על המצב בשטחים, מתוך הניסיון האישי שלי, בתור מי שגר שם תקופה לא קצרה. בפוסט הראשון תיארתי תקופה פסטורלית של טרום האינתיפאדה. בפוסט השני נגעתי בעניין הגדרות שצצו להן מסביב, כראי להתבדלות ביני לבין שכניי הפלשתינאים בתקופת האינתיפאדה. לא חשבתי שיהיה פוסט שלישי בסדרה, אבל יש כמה מקרים אישיים שנחשפתי אליהם ואני מרגיש צורך לספר אותם. לא מדובר במסמכים אנושיים מרתקים, וגם לא בגילויי התעללות או אלימות קיצוניים עד כדי מוות בעינויים, אלא בסתם אנשים שחייהם השתנו מהקצה אל הקצה בעקבות המהלכים הפוליטיים באזור (שאירעו כולם, אגב, לפני פרוץ האינתיפאדה האחרונה).

מקרה לא מייצג מס' 1

בתקופה שהרשות הפלשתינאית התבססה לה בשטחים, היא נהגה לערוך הפגנת כוח אל מול המוכתרים הוותיקים, כדי לקנות סמכות על האוכלוסייה ובעצם להראות מי הבוס האמיתי באזור. וככל שהיה מדובר במוכתר חזק יותר, משכיל יותר, "שמאלני" יותר או עשיר יותר, הפגנת הכוח היתה ממשית ופיזית יותר.

אחמד היה בתקופה מסוימת עוזר-הבית שלנו ושל ההורים של נורמה. הוא דיבר עברית טובה והיה קל לתקשר איתו. אחמד היה אדם ממורמר, ובמידה מסוימת גם אדם שבור. הוא בא ממשפחה לא עשירה אך בעלת קרקעות, ואבי המשפחה - אדם משכיל שהכיר יהודים לא מעטים בתפקידי מפתח ואשר אמא של נורמה התרשמה מאוד מהאופי והאינטליגנציה שלו - היה המוכתר של הכפר עזאווי. במשך כמה שנים חסכו אחמד ואחיו כסף כדי להתחתן (באזור שלנו, כדי למצוא כלה ראויה, חתן פלשתינאי חייב להביא עמו לחתונה "נדוניה" בצורה של הון כספי מספיק ובית בהליכי בנייה), עד שיום אחד נעצר אביהם המוכתר באשמה של שיתוף פעולה עם ישראל.

פה אני חייב להסביר שלפי מה שהבנתי, מעצרים באשמה של שיתוף פעולה לא תמיד היו מבוססים על מידע קונקרטי, אלא העילה של שיתוף פעולה היתה מעין עילת סל, ששימשה את המשטרה הפלשתינאית לביצוע מעצרים כל אימת שלא ניתן היה לבסס כל עילה אחרת לשם כך, וכך כנראה היה גם במקרה של אבא של אחמד, שכן לא היתה מופנית כלפיו אשמה ספציפית. כנראה שהמעמד של המוכתר ועמדותיו המתונות היוו סיבה מספיק טובה בעיני המשטרה הפלשתינאית כדי לעצור אותו, והוא אכן לא הועמד מעולם למשפט, אפילו לא מבוים.

אחמד ואחיו שכרו את שירותיהם של כמה עורכי דין פלשתינאים, מקורבים יותר או פחות לשלטון, ובעזרתם ניסו לשחרר את אביהם. מדי פעם היה נאמר להם להשליש סכומי כסף נכבדים לפקיד זה או אחר, אך כל ניסיונות השוחד שנעשו בתיווך עורכי הדין לא הניבו פרי, ורק הביאו לכך שהמשפחה נאלצה למכור את הקרקעות שהיו בבעלותה, אחמד ואחיו נאלצו להיפרד מהכספים שהם חסכו לצרכי החתונה, והמשפחה נותרה חסרת כל, עד כדי כך שאחמד נאלץ להבליג על כבודו ולהתחיל לנקות בתים של יהודים לצורך מחייתה של משפחתו.

לבסוף שוחרר אבא של אחמד לאחר מעצר של קרוב לשנה, אבל המשפחה שנושלה מנכסיה ונודתה במידה מסוימת מהכפר, לא חזרה לעצמה, ואחמד נאלץ לגנוז לתקופה ממושכת את חלומות החתונה שלו. אחמד, אולי מתוך מר ליבו על המשטרה הפלשתינאית, היה טוען תדיר כי עדיף היה לו הישראלים היו נשארים בשלטון, וסיפר לאמא של נורמה על מעשי שררה וביזה שנעשו בכפר על ידי השליטים החדשים. דוגמא אחת שאני זוכר עד היום - ושהזכירה לי תמיד את הבחור המוגבל-שכלית  מסרט  הטלוויזיה "הגל" (the wave), שהפך מהאידיוט של הכיתה ליד ימינו האכזרי של המורה שהחליט להפוך כיתה אמריקאית תמימה לכיתה נאצית - היה בחור אחד שהיה על תקן שוטה הכפר ושנהפך לשוטר פלשתינאי, ומאז הטיל את חיתתו על הכפר והיה נוהג להיכנס למכולת ולקחת מכל הבא ליד מבלי לשלם, ומבלי שאף אחד יעז לפצות פה כנגדו.   

מקרה לא מייצג מס' 2

ווהאבי היה אחד מקבלני המשנה שנהגו לעבוד הרבה אצלנו ביישוב, והוא היה כמעט בן בית בבית של אימא של נורמה. הוא היה מקים מסלעות לבתים פרטיים או מבצע עבודות ליישוב עצמו, ומדי כמה ימים הוא היה בא לאימא של נורמה כדי לשתות קפה ולפטפט. המשפחה של ווהאבי היתה עשירה מאוד במונחים פלשתינאים. היו להם הרבה אדמות, צי טרקטורים (מעין מקבילה מודרנית של השטחים לבעלות על גמלים אצל הבדואים - סממן עושר מובהק) וכספים לא מעטים בבנק. הם גם היו משכילים הרבה יותר מהממוצע (לא פגשתי כמעט פלשתינאים שידעו לקרוא עברית, ווהאבי קרא טוב מאוד), בהירי עור (ווהאבי היה אפילו בלונדיני במקצת), ומתקדמים בדעותיהם הפוליטיות (שמאלנים פלשתינאים). ואם בכל זה אין די, אבא של ווהאבי, אדם מבוגר, היה במשך שנים המוכתר של אזור מסחה.

גם אבא של ווהאבי נעצר, סתם כך, באשמת שיתוף פעולה עם האויב, והוחזק במעצר כמה וכמה חודשים ללא משפט. אלא שבמקרה הזה למשפחה היה מספיק כסף כדי לשחד את מי שצריך ולהביא לבסוף לשחרורו. אבל ניסיונות סחיטה נוטים לשחזר את עצמם, וכך יום אחד, בסמוך לאחר חתונתו, נעצר אח של ווהאבי, הפעם באשמת רצח, ללא שהיה לו קשר מכל סוג שהוא לאירוע, וכאשר מדובר באדם שהמילה תוקפני רחוקה ממנו ככל האפשר (כך, לפחות, לפי ווהאבי). בסופו של דבר שוחרר אף הוא, אחרי מעצר "סמלי" של כשבוע ימים, ולאחר שהושלשו כספים רבים לפקידים הנכונים לשם כך.  

מקרה לא מייצג מס' 3

לפני שבע שנים בערך התחלנו לבנות את הבית שלנו בשטחים. לצורך הבנייה שכרנו את שירותיו של קבלן פלשתינאי בשם תאופיק. תאופיק גר בכפר ראס עטייה, כמה קילומטרים מזרחית לקלקיליה ומעליה. יצא לי לנסוע איתו כמה פעמים במכונית הגדולה שלו לכל מיני מקומות בשטחים. פעם אחת גם התפתלנו מעלה בדרך משובשת ומתעקלת, מקלקיליה הסואנת ועד לכפר השלו שבו הוא גר. הבית שלו לא היה ממש מרשים בתור בית של קבלן, כשהכניסה מלוכלכת מבוץ שבא מהרחוב נטול המדרכה, נטול מערכת ביוב, וכל כולו כביש שכבר ידע ימים טובים יותר. ישבנו אצלו במרפסת, שממנה נראו חלקיקי נוף, והאישה הצעירה שלו שרתה אותנו ועוד כמה אנשים שישבו איתנו (סיטואציה לא נעימה ביותר, אבל כן מקובלת ביותר). למטה נראו שדות שחלק מהם היו בבעלות המשפחה של תאופיק.

זמן לא רב לאחר גמר שלב השלד של הבית שלנו נעצר תאופיק על ידי המשטרה הפלשתינאית, ואנחנו נאלצנו להשלים את הבנייה בכוחות עצמנו, כשאימא של נורמה עוזרת לנו בכל ענייני הלוגיסטיקה והעיצוב, ואפילו שוכרת פועלים, מסיעה אותם, מפקחת על טיב הבנייה, ומתקשרת עם קבלני משנה. אבל הטרחה שנגרמה לנו לא היתה שקולה לסבל שנגרם לתאופיק.

מסתבר כי תאופיק התחייב 17 שנים קודם לכן למכור קרקע שבבעלותו, אותו שדה שראינו מתחת לביתו, לסוחר קרקעות גדול וידוע בשטחים. אותו סוחר קרקעות נהג למכור קרקעות ליהודים, ובשלב מסוים הוא נרצח על ידי אלמונים, כנראה בשל סיבה זו. לאחר מותו נערך חיפוש בביתו, ובמסגרת החיפוש נמצאו המסמכים שבהם התחייב תאופיק למכור לו את השדה שלו. בעקבות זאת נעצר תאופיק באשמת מכירת קרקעות ליהודים, נשפט, ונכלא. לתאופיק לא עזרו שתי עובדות פשוטות: (א) בעת ההתחייבות לא היה לו מושג למי אמור השדה להימכר לאחר מכן, ו-(ב) בסופו של דבר אותו שדה בכלל לא נמכר, אלא נשאר בבעלותו של תאופיק.

לאחר כשנה השתחרר תאופיק מהכלא. כשהוא ביקר אותנו הוא סיפר שבכלא "כיסחו" אותו (עינו - לפי הפרשנות שלי), והוא באמת נראה בן אדם שעבר עליו הרבה בכלא, והיה נדמה כאילו הוא הזדקן בבת אחת בהרבה שנים. הוא לא חזר יותר למקצוע הקבלנות, ובפעם האחרונה ששמעתי עליו, אמרו לי שהוא פתח חנות קטנה לממכר ברזים בקלקיליה.

הבהרה

לא הבאתי את הדברים כדי להציג את הרשות הפלשתינאית באור לא טוב. אנחנו חיים במזרח התיכון ודברים שליליים וחמורים כאלה הם, לצערי, די צפויים. אני בטוח שגם השלטון הישראלי בשטחים עושה דברים חמורים, ואולי יום אחד אני אכתוב משהו גם על הניסיון האישי (המועט) שלי בתחום הזה. כל מה שרציתי להביא בפניכם היה תמונה חלקית של מצב הדברים העגום. אז הנה, הבאתי.