הקדמה

אני מניח שהרבה נאמר בימים האחרונים על מצבן של הנשים בעולמנו המודרני, לרגל יום האישה הבינלאומי שחל היום. אני בטוח שיש שביקשו לציין את קיומה המתמשך של האפליה בין המינים, ומנגד, יש ששמחו לבשר על צמצומה. יש כאלו שערכו השוואות לעומת העבר, ומאידך יש כאלו שעסקו בסטטיסטיקות, שכהרגלן חושפות נתונים מעיקים. יש כאלו שדיברו על הנטל הלא הוגן, ואולי הבלתי אפשרי, המוטל על כתפיה של האישה המודרנית, המצופה לנהוג כסופרוומן - אישה עובדת מצד אחד, אימא מצד שני, ובת זוג נחשקת מצד שלישי - ואולי אף תהו מדוע הגברים לא נוטלים חלק שווה במערכת גידול הילדים, ומולם יש כאלו שטרחו להדגיש את ציוויי הטבע, המטילים בדר"כ על הנקבות את עול גידול הצאצאים.

מכיוון שלא קראתי עיתונים השבוע, ובגלל שאני שונא למחזר דברים שנכתבו, אני לא מתכוון לחזור על כל מה שכבר ידוע ובטח כבר נאמר השבוע. במקום זה אני אתווכח עם עצמי. הנה ויכוח אפשרי ביני לבין המזדנבת, לאחר 10 שנות נישואים דמיוניות.

שלא כדרך הטבע - או - תסביר לי למה?

נו? אז אתה יכול?

טוב, אני אשתדל לצאת מוקדם יותר מהעבודה ולעשות את זה במקומך.

במקומי?! סליחה? זה התפקיד של שנינו. ואני לא מדברת על היום או על מחר. אני מדברת על בכלל. למה תמיד בהגדרה זו אחריות שלי ולא שלך?

לא יודע. תמיד הנשים מגדלות את הילדים. ככה זה אצל כולם.

אבל למה? למה זה ככה אצל כולם?

אני יודע? זה משהו שקשור בטבע. כמעט תמיד בטבע הנקבות הן שאחראיות לגידול הצאצאים, לא?

אני בכלל לא בטוחה בזה. ואם כן, אז מה? את כל מה שיש בטבע אנחנו צריכים לחקות?

אני רק אמרתי שזה ככה אצל כולם. לא ניסיתי להצדיק או לתרץ את זה.

אז בוא נתהפך. 9 שנים אני כבר דואגת לילדים, עכשיו תורך. אני אטפח את הקריירה שלי ואתה תגביל את שלך.

את לא יכולה להפיל עלי כזו פצצה ככה באמצע החיים!

למה לא? למה אני אמורה לחיות עם המגבלה הזאת כל החיים ולא להתמרד? למה זה כזה מובן מאליו?

אני לא אשם שאנחנו חיים בעולם שוביניסטי.

עזוב את העולם. בוא נדבר עלי ועליך. אתה ואני. למה שאתה לא תתחיל לאסוף אותם מבית הספר ולטפל בהם כל יום?

אין לי תשובה חכמה לזה. ובלי קשר, אני לא מסוגל. לך אמורים להיות אינסטינקטים אימהיים. ובכלל, את רצית שלושה ילדים, לא אני. לי היה מספיק אחד.

נו באמת. זו תשובה?

לא. וחוץ מזה, אם באמת כל כך קשה לך לעשות את הכל ביחד, אתה יכולה להתמקד רק בילדים. המשכורת שלי מספיקה לנו.

להפסיק לעבוד? להיות בבית כל היום? נראה לך? נראה אותך נרקב בבית כל היום. אתה היית מסוגל לזה?

אני לא חושב. רק הצעתי בשבילך, את לא צריכה לכעוס עלי בגלל זה.

ואלה הברירות שעומדות לי לפי מה שאתה אומר? או לעשות הכל בתנאים בלתי אפשריים או לשבת בבית?

אני לא יודע מה להגיד לך.

אל תגיד, תעשה.

יודעת מה, כפשרה אני פשוט אשתוק.

אני (מבולבל)

העמדה שלי בכל מה שנוגע לסוגיית האפליה הבין-מינית והשוביניזם הגברי היא לכאורה ברורה וחד משמעית. אני נגד אפליה ושוביניזם כאחד. אבל מצד שני, בחיי הפרטיים, אני לא נוהג באופן שהיה מצופה ממי שמחזיק בדעה כזו. אני אמנם לא מספר בדיחות שוביניסטיות, ואני כן בעד שוויון הזדמנויות, אבל קשה לי לדמיין את עצמי נוטש את הקריירה שלי לטובת גידול הילדים. וזו מין דו-פרצופיות. אני מזדהה עם הקשיים של נורמה בעולם הלא שוויוני הזה, ואפילו הקדשתי לקשיים האלה כמה מילים בחלום של 1998, שהיווה חלק מטרילוגיית החלומות הכרונולוגיים שלי, אבל אני לא נוטל ממנה את העול באופן מלא, ואפילו לא באופן חציוני. עזרה פה ושם זה באמת יפה, אבל שוויון אמיתי זה לא. אני גבר טיפוסי למדי, בכל מה שנוגע לנקודה הזאת.

ומצד שני, אני מעולם לא נהגתי למלא אחרי האידיאלים שאני מבקש להנחיל לאחרים, אז אולי אני באמת לא בסדר (עם זה כבר השלמתי בהרבה תחומי חיים), אבל לפחות לא שוביניסט. ואולי זה בעצם כן הופך אותי לשוביניסט, אבל לפחות רק במעשה ולא בדעה. ואולי אני בעצם כן שוביניסט בדעה, כי המעשים, מה לעשות, מצביעים על הדעה, אבל לפחות לא שוביניסט שמצהיר על עצמו שהוא שוביניסט ומתגאה בזה. ואולי זה בעצם סוג גרוע יותר של שוביניזם - שוביניזם "נאור".

ואולי זה פשוט קשה יותר לשחות נגד הזרם מאשר עמו. אולי אם הייתי נולד לעולם שבו הגברים נושאים בנטל גידול הילדים, הייתי משלים עם זה בטבעיות. ואולי בעולם כזה הייתי פמיניסטי. תמיד נטיתי חיבה לברק על זה שהוא אמר שאם הוא היה נולד פלשתינאי הוא לבטח היה חבר בארגון טרור. ואמנם אלף אלפי הבדלות, אבל זה קצת דומה גם כאן. בכל מקרה, קשה להאשים מישהו על זה שהוא לא מחמיר עם עצמו יותר מאשר השאר.

סיום

הרבה זמן לא יצא לי פוסט כזה מבולבל ולא שלם. אני חושב שפשוט לא הצלחתי למצוא לי נקודת אחיזה. אבל לא הייתי מוכן לוותר על אמירה כלשהי, אפילו אם היא לא שווה יותר מדי, או אפילו לא קיימת. אז עם הקוראים הסליחה, ועם הקוראות בהצלחה.