בתחילת השבוע שעבר פרצו אלי הביתה בלילה וגנבו לי את התיק. איזה גנב לא מוצלח טרח וקפץ מעל החומה לתוך שלולית בוץ, התלכלך כולו כנראה, לפי העקבות, חדר לבית שלי דרך החלון, תוך כדי הותרת עקבות בוציות בכל מקום, וכל מה שהוא הצליח לדלות מהבית היה התיק שלי. בתיק לא היו מזומנים או שיקים וגם לא הנייד או המפתחות שלי, ובעצם לא היה בו שום דבר שיכול לעניין גנב ממוצע, אלא רק אותי (מסמכים ותעודות). היו שם אמנם כרטיסי אשראי, אבל ביטלתי אותם בערך בשבע בבוקר, אז אני לא מניח שהגנב יכול היה לעשות בהם איזה שימוש משמעותי.

אחרי יומיים טרחתי והלכתי לתחנת המשטרה ברכבת, בגלל שחשבתי (בטעות) שאני חייב לדווח על פריצה כדי להנפיק תעודת זהות ורישיון רכב חדשים. שם, אחרי עמידה ממושכת בתור, הסתבר לי שבטלפון הטעו אותי, ושמז"פ היו צריכים לבוא אליי הביתה. הם עוד ניסו לשלוח אותי לתחנת המשטרה שליד השעון ביפו, בטענה שהיא זו שאחראית על השכונה שלי (למרות שתחנת הרכבת היא צפון-מזרחית לזו שביפו, והבית שלי הוא צפון-מזרחי לתחנת הרכבת), אבל אחרי שגיליתי שלדיווח אין שום ערך עבורי הסברתי להם שאני לא מתכוון לעשות את זה, אז בסוף לקחו ממני שם את התלונה בכל זאת. כמובן שעד היום מז"פ לא טרחו להגיע אלי הביתה ואף אחד אחר מהמשטרה לא פנה אלי בעניין.

אבל לא זה בכלל מה שרציתי להגיד. למחרת היום צלצל אלי על הבוקר מישהו שטען שהוא עובד עירייה שמפנה פחי אשפה, ואמר שהוא מצא את התיק שלי בפח אשפה ושהוא אצלו בבית. אז אחרי סיבוב בוקר קטן קפצתי אליו לשכונת התקווה (על גבול כפר שלם), לדירה בקומה רביעית באמצע רחוב הלח"י הסואן, כדי לאסוף את מה שנותר מהתיק שלי. התוצאה היתה אחת הפגישות ההזויות והחביבות שהיו לי בזמן האחרון.

כשנכנסתי ראיתי מולי בחור תימני רזה וקטן שהיה עסוק בשטיפת הרצפות לצלילי מוזיקה קלאסית רועמת. כבר אז השתעשעתי למראה הניגוד שבין השכונה למוזיקה שבקעה מהרמקולים שלו. הוא הזמין אותי לקפה שחור עם חוואייג', והתרשם עמוקות מזה שכלל לא נראיתי מבואס אלא דווקא ריחמתי על הגנב המסכן שיצא בלי שום שלל, למרות שנאלץ לעמול קשה. הוא אפילו הכתיר אותי בתואר בעל התגובה המצחיקה ביותר שהוא נתקל בה מעודו, ולזכותו עמדו כבר, כך הוא טען, עשרות מקרים של מציאת חפצים גנובים.

משם השיחה המשיכה הלאה, כשהצטרף אליה חבר של עובד העירייה, עובד חברת חשמל שקפץ לקפה, ועברה להתנהל בשלושה נושאים במקביל.

הראשון עסק בחפצים שאפשר למצוא בזבל, בחפצים שהוא מצא בשנים הרבות שהוא עובד בזבל, בטכניקות המציאה, ובכמויות האוצרות שטמונים היום בטח בחירייה. מסתבר שמדובר בתורה שלמה.

השני היה מעין ויכוח ביני, שטענתי שעומדים להפוך את חירייה לפארק, לבינו, שטען שזה בלתי אפשרי כי המקום כולו הוא כמו הר געש שעומד להתפרץ, עם בעבועים של גזים שעולים מכל הזבל שנשפך שם, והוא אפילו נשבע לי שיש שם היום שאיבה של גז "טבעי" לתוך מיכלים גדולים, ושעושים בגז הזה שנפלט שם כל מיני שימושים.

השלישי היה העובדה שהוא אב חד הורי לשתי בנות, ומנסה להשיג גט מאשתו מאז 1991, אבל בינתיים היא חיה עם החבר שלה ומקבלת ממנו מזונות. הוא ביקש ממני כמה עצות, אבל היה לי קשה לעזור לו, והסיפור שלו, שכלל התחצפות לדיינים בבית הדין הרבני (אחד הרבנים אמר לו שזה שאשתו התייחדה באותו חדר עם מישהו זר לא אומר שהיא בוגדת בו, אז הוא שאל את אותו רב אם הוא היה חושב ככה אם זו היתה אשתו שם, ומייד סולק מהדיון...), תביעה של עורך הדין שלו נגדו, ועוד כמה קטעים מוזרים, נשמע קצת דמיוני מדי אפילו בשבילי.

בסוף יצאתי משם עם כל מה שנגנב ממני, רק הרבה יותר מסריח (המוצא הישר אפילו הציע לי תיק נוסף במתנה, בטענה שהתיק שלי מסריח מדי), וגם למדתי לחפש אוצרות בשקיות ניילון גדולות שנזרקות מדירות שפונו, לפתוח מכפלות של מכנסיים עזובים, לחטט במזרונים ישנים בחיפוש אחרי שטרות כסף ותמיד, אבל תמיד, להגניב מבט לערסל של מכונית האשפה, שנייה לפני שהתכולה שבו נגרפת פנימה לתוך הלוע הגדול, לעד.