[ לחלק א' ]  [ לחלק ב' ]  [ לחלק ג' ]

לא סתם כך חלומה של רוויטל על עיישה צלצל לעמוס מוכר. באותה תקופה בה עיישה נכלאה בבאר בחצר ביתה, יצאו עמוס ומשפחתו לטיול באזור שפלת יהודה, בהרכב מלא שכלל מלבדם גם את אחיו הגדול של עמוס ואת כלב הלברדור הזהוב של עמוס, יואי. בזמן הנסיעה שוחחו ביניהם הוריו של עמוס על המקרה הנורא, אך ספק אם זכרונו של עמוס קישר את החלום של רוויטל דווקא לאותה שיחה, שבמהלכה היה עמוס עסוק בהצצה אל מחוץ לחלון הרכב יחד עם יואי ובליטופים מתמשכים שנועדו להרגיע את יואי, אשר תמיד חש אי נוחות בנסיעות בכביש המהיר.

יואי היה חברו הטוב ביותר של עמוס באותה עת. הוא קיבל אותו במתנה מהוריו על מנת שיילמד על האחריות שבגידול חיית מחמד. עמוס אכן התגלה כילד אחראי, עד כדי כך שהיה מבלה עם יואי יותר מאשר עם חבריו לכיתה, ומייד עם חזרתו מבית הספר הוא היה נוהג להתיישב בחדרו על השטיח ולספר ליואי כל מה שעבר עליו באותו היום בבית הספר. אחר כך היו השניים יוצאים לטיול ממושך בשכונה, ובלילה היה יואי נוהג להתגנב למיטתו של עמוס ולהתכרבל יחד איתו מתחת לשמיכה, למורת רוחם של הוריו.

במהלך הטיול ביקרה המשפחה בגן הלאומי בית גוברין. המדריכה הלבבית שקיבלה את פניהם הרבתה בתיאור ההיסטוריה של המקום ושל שתי הערים שהיו בו, מרשה ובית גוברין. במרשה, כך אמרה, התיישבו בתקופה ההלניסטית מהגרים מאדום ומצידון, אשר גוירו לבסוף בכפייה על ידי יוחנן הורקנוס. אבל לעמוס לא היתה סבלנות להקשיב לדבריה המתמשכים, והוא עזב את המערה בה היא נשאה את ההרצאה וטייל לבדו עם יואי בין המערות. יואי התרוצץ בין הסלעים ועמוס זרק לו ענף עץ שמצא במקום, על מנת שיואי ישיבו אליו, וחוזר חלילה. עד שבאחת הפעמים ניתר יואי לאוויר במטרה לתפוס את המקל בין שיניו, ואז נחת על הקרקע ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

כשהתקרב עמוס אל המקום הוא הבחין בפתח מעוגל באדמה, שהיה אותו חור בפעמון שמאפיין חלק גדול מהמערות שבמקום. למטה, עמוק מתוך האדמה, נשמעו יבבותיו של יואי. עמוס רץ מייד אל הוריו וסיפר להם מה שקרה, ויחד עם המדריכה וכמה אנשים אחרים מיהרו כולם אל המערה שבה נלכד יואי. יואי המשיך ליילל בקול סדוק, אך המדריכה טענה שאין פתח אחר למערה, ולא נמצא במקום מישהו עם ציוד מתאים שיוכל להשתלשל בחבל מהפתח שבתקרת המערה ולחלץ את יואי. כל אותו זמן אחזה אימו של עמוס בעמוס ולא נתנה לו להתקרב אל המערה.

אחרי שעה ארוכה התייאש אביו של עמוס מלמצוא דרך לחלץ את יואי. זמן רב עוד לפני כן נטשה אותם המדריכה לטובת קבוצה חדשה שהגיעה למקום, וגם יתר הסקרנים התפזרו. עמוס ישב לו בוכה על סלע, כשאביו התיישב לידו ואמר לו שכנראה אין מה לעשות ושהם כבר צריכים ללכת. באוטו התחילו הוריו לדבר על קניית כלב חדש, אך עמוס לא שמע כלל את דבריהם והיה עסוק בניסיונות הצלה דמיוניים שיוכל לבצע בעצמו איכשהו.

רק כשהיו בסמוך לבית שמש קלט עמוס שיואי הולך למות ושאף אחד לא מתכוון להציל אותו. כל הנתונים היו לפניו עוד קודם לכן, אך באופן אופייני לילד בן גילו הוא מיאן להפנים אותם במשך זמן מה. או אז החל עמוס לצרוח ולהשתולל עד שאביו נאלץ לעצור בצד הדרך. כל הניסיונות להרגיעו לא צלחו, והנסיעה חזרה הביתה במצב כזה לא היתה אפשרית. עמוס נראה אחוז אמוק, ובעט בכל מי שניסה להתקרב אליו, תוך שהוא צורח את שמו של יואי ללא הפסקה. אביו ואימו התייעצו ביניהם ולבסוף החליטו לחזור לכיוון הגן הלאומי, לאחר שהצליחו לגרום לעמוס להבין שיעשו זאת רק אם יפסיק להשתולל. צרחותיו של עמוס הפכו ליבבות חרישיות בעת שהם התחילו לשוב על עקבותיהם. בדרך לגן הלאומי הם עצרו בקיבוץ בית גוברין והצליחו לאתר בחור שהיה ברשותו ציוד סנפלינג, ויחד איתו הם שבו לתוך הגן הלאומי.

כשהגיעו אל המערה כבר כמעט לא ניתן היה לשמוע את יואי, למעט נשימות חלושות ואנחות בודדות. עמוס כרע בסמוך לפתח המערה ודיבר אל יואי ללא הרף, בעת שהבחור התקין את עצמו לירידה. לבסוף הצליח הבחור להשתלשל עד לרצפת המערה, ובעזרת שמיכה שהביאו במיוחד מהמכונית הוא העלה אותו למעלה, ומשם אל מחוץ למערה. יואי לא נראה טוב, ונדמה היה שעצמות לא מעטות בגופו נשברו מהנפילה. המשפחה מיהרה להיכנס חזרה למכונית, ובדומיה שהופרעה רק על ידי בכיו של עמוס, מיהרו כולם אל בית החולים הקרוב.

עד שהגיעו אל בית החולים השתתק יואי לחלוטין, ואימו של עמוס מיהרה להרגיע את עמוס באומרה שהוא בטח ישן כדי לאגור כוחות. הרופא התורן שבדק את יואי דיבר על כניסה למצב של קומה ועל סיכויים אפסיים, ועל אף שהוריו דאגו להרחיק אותו מהחדר אל המסדרון, הבין עמוס מקטעי המשפטים שקלט כי יואי גוסס ולא ניתן להציל אותו, וכי אם הם היו מגיעים שעה או שעתיים קודם לכן, אולי היה מה לעשות.

בשיחות שניהלו עימו הוריו בדרך חזרה הביתה, וגם לאחר שהביאו לו כלב חדש במקום יואי, הם טענו שהרופא אמר שלא היה מה לעשות, אך אחיו הגדול אישר לעמוס, אחרי שעמוס חקר אותו עד שלא יכול היה יותר להכחיש, שאם עמוס היה מתעקש להציל את יואי עוד בפעם הראשונה שהיו בגן הלאומי, ייתכן וניתן היה להציל את יואי.

 ***

כששמעה רוויטל על התרסקות מטוסו של עמוס, היא עזבה הכל ונסעה ישירות לבית הוריו. מאז שנפרדו ידע הקשר בינה לבין עמוס עליות ומורדות. היו תקופות בהן הם לא היו מדברים כלל, ולעומתן היו תקופות בהן הם בילו יחד, עם או בלי חברים נוספים. רוויטל אף פעם לא אפשרה לקשר ביניהם להפוך שוב ליותר מאשר חברות בין ידידים, על אף מספר ניסיונות מצד עמוס להחזיר עטרה ליושנה, או יותר נכון לומר, היא לא אפשרה לעצמה.

באותן תקופות בהן הקשר בין רוויטל לעמוס היה רופף, היתה רוויטל נוהגת להתעדכן אצל אביו של עמוס על הנעשה עימו. אביו של עמוס חיבב את רוויטל מהיום שהכיר אותה, וגם היא אותו, ולעיתים היה לה נוח יותר להשביע את סקרנותה דרכו מאשר ישירות דרך עמוס, דבר שהיה מחייב אותה להתעמת ביתר שאת עם רגשותיו ורצונותיו של עמוס, כמו גם עם שלה.

לאחר שבועיים בהם ליוותה רוויטל את הוריו המודאגים של עמוס, היא חזרה לעולמה שלה, והיתה עוקבת אחר החדשות בעניינו דרך התקשורת, ומדי פעם גם מקבלת מידע ישיר מתוך שיחות טלפון עם אביו. לאחר ששמעה על כך שהניסיון להצילו, שהוסתר מעיני הציבור, נכשל, באה רוויטל שוב לבית הוריו של עמוס, אשר היו שבורים לחלוטין מהכישלון, ועל אף שלא חפצה בכך מטעמים מובנים, ספרה להם על חלום שחלמה ובו היה עמוס בריא ושלם בחזרה בישראל, ישוב על שפת הים כשרגליו משכשכות במים. הוריו של עמוס, אשר ידעו על יכולותיה המיוחדות, ואשר ממילא קיבלו בזרועות פתוחות כל פיסת מידע חיובית בעניינו של עמוס, שאבו עידוד רב מהחלום, וביקשו ממנה לחזור ולספרו להם שלוש פעמים, כאשר בכל פעם חקרו אותה לעניין פרט זה או אחר, מי נמצא איתו, על מה הם שוחחו, כיצד עמוס נראה, האם הוא בריא לחלוטין, וכדו'.

מה שרוויטל לא סיפרה להוריו של עמוס היה שנראה היה שתוכן השיחה הנחלמת נסב על מערכת היחסים שבינה לבין עמוס. שלוש פעמים חלמה רוויטל את אותו חלום, כמספר הפעמים שסיפרה אותו להוריו של עמוס, ובכל פעם ניסתה לחדד את אוזניה ולהבין מה בדיוק נאמר בשיחה, מה מסקנותיו של עמוס, האם מובאת במסגרתה גם עמדתה, האם היא נוכחת בכלל בחלום, והאם הם במצב של פירוד או איחוד, אבל החלום לא היה ברור דיו, ובניגוד להרגלה היא חלמה אותו כמצוטטת לשיחה לא לה, ולא כמי שמהווה חלק אינטגרלי מהסיטואציה שבתוך החלום, ולכן נרתעה מלחטט בקרביו יתר על המידה.

כשעמוס שב הביתה היתה ההמולה רבה, אך רוויטל, על אף התרגשותה ולמרות מספר הודעות שהשאיר לה עמוס במשיבון, התחמקה מיצירת קשר מיידי איתו, אולי בגלל שהרגישה חשופה מדי או פחדה מרגישותו הזמנית של עמוס. רק לקראת סיום החופשה שהוענקה לעמוס הסכימה רוויטל להיפגש עימו, פגישה שהחלה בחיבוקים נרגשים ונסתיימה בויכוח קולני, שאישר את חששה של רוויטל מקיומו של מפגש קודם לכן.

עמוס חזר אדם אחר מבית החולים בצידון. זה היה אותו עמוס שרוויטל הכירה, ובניגוד לחששותיה לא ניכרו עליו צלקות של ממש מתקופת שביו, אבל זה גם היה עמוס שונה. מצד אחד ניכר עליו שהוא התבגר, ובאופן בלתי ניתן לביאור הוא נראה לרוויטל יותר שלם עם עצמו ועם חייו, דבר שהסב לרוויטל הנאה רבה, ובפעם הראשונה היא ראתה בו אדם שאינו זקוק יותר להכוונה או לייעוץ, אך מצד שני הוא חזר מלא באמונה עוד יותר משהיה קודם, אמונה בעצמו, בדרכו, ובמה שנכון ולא נכון, או במה שצריך לבצע ואין להתחמק ממנו יותר, ורוויטל, שתמיד נרתעה מאנשים שסבורים שיש להם מונופולין על האמת, או שיש בידיהם אמיתות מוחלטות, לא ידעה כיצד להתמודד עם הפן החדש באישיותו, מה גם שחלק מפן זה התייחס אליה.

עמוס שאחרי בית החולים ידע שמקומו עם רוויטל, ויותר גרוע, הוא ידע שמקומה של רוויטל עימו. שכנועו העצמי בעניין זה עבר כל גבול, והוא לא היה פתוח כלל לשמוע את עמדתה של רוויטל בעניין. כבר בפגישתם הראשונה מאז שובו, תיאר עמוס בפניה את תחושותיו ואת תפיסת עולמו הישנה-חדשה, ורוויטל, אשר ניסתה בכל כוחה להחריש ולא להתעמת עימו, נאלצה לבסוף להביע התנגדות, גם ביחס לעצם ההתיימרות לצאת בהכרזות כה כוללניות וכל כך בטוחות בעצמן ובאמיתותן, וגם ביחס לקביעותיו של עמוס שנגעו אליה.

אלא שהיה זה עמוס אשר "פוצץ" את אותה פגישה. רוויטל הודתה בפניו לראשונה כי אכן יש לה רגשות כלפיו, רגשות שלא נמוגו עם השנים, ואף הסכימה איתו כי ככל הנראה הוא הבחור המתאים לה ביותר לפי כל קנה מידה הגיוני ואולי אפילו רגשי, אבל באותה נשימה הוסיפה כי דבר מה, שאינו נוגע לחלומות כאלה או אחרים, ושהיא עצמה לא הצליחה עדיין לרדת לשורשו, עוצר בעדה ולא מאפשר לה להתאחד עמו. את זה עמוס התקשה לעכל. בעולמו שלו, אם שניים מסכימים שהדבר הנכון עבורם הוא להיות ביחד, לא ייתכן שאחד מהם יסרב לעשות זאת, ועוד מסיבה שלא ברורה לאף אחד מהם. עמוס, מצויד ב"הודאתה" של רוויטל, ניסה לשכנע את רוויטל בטוב ואחר כך גם בקול רם, כי הם צריכים לחדש את זוגיותם, ומשלא הצליח בכך, נוכח סירובה העיקש של רוויטל ללכת אחר תחושות הבטן שלה, התפרץ ועזב את חוף הים, כשהוא מותיר את רוויטל ישובה על החוף במקום בו החול פוגש את הגלים.

מאז אותה פגישה ימית סירבה רוויטל להיפגש בשנית עם עמוס, כשהם לבדם. לבד מהיתקלויות אקראיות או מפגשים עם חברים משותפים, הם לא התראו פנים אל פנים, והקשר ביניהם היה טלפוני ומזדמן בלבד. וכך עד לנחיתתו השנייה של עמוס בסמוך לבית החולים בצידון.