לסבתי היוגוסלבית היו סיפורים לא מעטים לספר. היא לא היתה טיפוס פנטזיונרי, אבל חלק מהם נשמעו קצת מופרכים, כמו הסיפור על אחד מהסבים שלה שמת בדיוק ביום הולדתו ה-110, בזמן שהלך לבאר כדי לשאוב מים, שיהיה לו מה לשתות יחד עם הלחם והגבינה המלוחה. והיו לה גם סיפורים על גרטה גרבו ועל הרצח של הדוכס פרנץ פרדיננד (האחיין של הקיסר פרנץ יוזף שרציחתו הביאה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה), שהם לבטח נכונים, אבל עדיין לא השלמתי עם הנוכחות של סבתא שלי באותם אירועים.

הסבא השני של סבתא שלי היה הרב הראשי של בוסניה-הרצגובינה. הוא עלה ארצה לאחר מות אשתו, בשנות השלושים של המאה העשרים, כדי להיקבר בירושלים, מנהג די שכיח באותם הימים, והביא יחד איתו את העצמות של אשתו. לאחר זמן לא רב הוא נפטר גם כן ונקבר בצמוד לאשתו המנוחה בהר הזיתים.

סבתא שלי אמרה שהיא לא זוכרת איפה בדיוק נמצא הקבר של סבה, אבל מאז ומתמיד היא טענה שסבא שלה קבור בצמוד לקבר של סבא של סלבריטאי ידוע ביותר. אנחנו קצת פקפקנו במידע הזה, אבל אף פעם לא טרחנו לבדוק איפה בדיוק נמצא הקבר, גם בשל הסבירות הגבוהה שהוא נותץ על ידי ערבים, כמו רבים מהקברים הנושנים בהר הזיתים.

לפני כמה חודשים הגיע למקום עבודתי עלם חמודות, שהוא במקרה בנו של אותו סלבריטאי. שאלתי אותו אם לאביו יש סבא שקבור בהר הזיתים, והוא אישר, אבל כשניסיתי להבין ממנו איפה מוצב הקבר, התברר שהדרך למצוא אותו לא כזו פשוטה. אין מספורים של שורות או חלקות, אלא פשוט יש למצוא נקודה על הר הזיתים, שאת המיקום המקורב שלה גם היה קשה להסביר, שממנה מתגלה השפיץ של קבר יד-אבשלום, ובדיוק במקום בו מתגלה השפיץ לעין נמצא הקבר המבוקש.

לפני כחודש הזדמנו לירושלים בענייני עבודה, העלם ואני, והחלטנו לקפוץ יחד להר הזיתים. ואחרי תעייה קטנה בדרך, שכללה גם טעייה קטנטנה בדרך, הצלחנו להגיע לנקודה בהר הזיתים שבה יש לערוך את החיפוש. וכך עברנו בין המצבות, חלקן שבורות וחלקן ניצבות איתן, עד שמצאנו את הקברים של הסבא והסבתא של אביו, והנה באמת בצמוד אליהם ניצבו גם הקברים של סבא וסבתא של סבתא שלי, עומדים על כנם ומעליהם מתנוססות מצבות קריאות.

האמת, די התרגשתי. לא כל יום מוצאים קבר אבוד של ארבעה דורות אחורה, ועוד כזה שרואים ממנו את השפיץ של קבר יד-אבשלום מבצבץ. אה, ועוד משהו, סבתא - צדקת.