דיירי רחוב אחדות העבודה אשר התעוררו בשעות הבוקר המוקדמות השתוממו למראה עיניהם. במרכז הכביש, בין שתי מכוניות חונות, צמח לו בין לילה הר געש מיניאטורי. גובהו היה כגובהו של אדם ממוצע, וקוטרו היה כמעט כרוחב הכביש. ההר ביקע את האספלט והרים מעט באוויר את אחת המכוניות. בקודקודו היה פעור לוע, ממנו בקעה עננת עשן שהיתמרה אל מעבר לגגות הבתים.

יו"ר ועד הבית של בית מספר 22, אשר נהג להקיץ מדי בוקר להליכה ממושכת ברחובות, עמד אל מול הר הגעש במכנסי ספורט מיושנים, ומלמל לעצמו "חייבים לקרוא למשטרה". מסביבו עמדו כמה שכנים משכימי קום, רובם בוהים בשתיקה בתופעת הטבע ואחרים לוחשים לקרובים אליהם, כאילו לא רצו שההר ישמע, משפטים סתומים בסגנון "שוב פעם היגאל שילון הזה, הפעם הוא באמת הגזים". בהמשך הרחוב החל להיווצר פקק תנועה קטן, כאשר דרכן של כמה מכוניות שנכנסו לרחוב נחסמה.

חצי שעה לאחר מכן היה הרחוב כמרקחה. צוותים מיוחדים של המשטרה והעירייה חסמו את הגישה אל ההר, כשמאחוריהם מצטופפים צוותי טלביזיה מקומיים וזרים, יחד עם כמה מאות סקרנים שהשמועה על המאורע כבר הגיעה לאוזניהם, בניסיון לחדור את טבעת האבטחה כדי להיטיב מבט. יו"ר ועד הבית של בית מספר 22 העניק ראיון לטלוויזיה הגרמנית בשפת אימו, ילידת מינכן, תוך שהוא מדגיש כי אתמול בלילה כאשר חזר ממשחק קלפים מתמשך לא היה כל סימן ברחוב להתפרצות.

בינתיים נערכה התייעצות דחופה במשרד ראש העיר. בשיחת טלפון עם שר הפנים הוחלט כי בשלב זה לא ייעשה ניסיון לשיטוח ההר, ומהנדס העיר נקרא להגיש תכנית בהולה למציאת תוואי חילופי לרחוב, לאחר שמליאת העירייה קיבלה את הצעת המנכ"ל כי תישקל בכובד ראש האפשרות להפוך את רחוב אחדות העבודה לגן-לאומי אשר יהווה אתר עלייה לרגל לחובבי טבע מכל העולם.

בשעות הצהריים פחתה ההמולה ויו"ר ועד הבית של בית מספר 22 יכול היה סוף סוף לעלות שוב לביתו. בבית חיכתה לו אשתו שהשקיפה כל אותה עת מחלון ביתם על הנעשה ברחוב. כשנכנס בדלת הגישה אשת יו"ר ועד הבית של בית מספר 22 לבעלה ספל תה חזק עם חלב, והושיבה אותו לידה, לשתות בצוותא את התה אל מול הטלוויזיה.

יו"ר ועד הבית של בית מספר 22 לא הבין כיצד אשתו נוהגת כתמול שלשום, אך זו השיבה לו כי היא פשוט לא מבינה על שום מה האנדרלמוסיה הרבה. ומשיו"ר ועד הבית של בית מספר 22 תמה הכיצד היא אינה מבחינה בהר הגעש שצמח לו כך פתאום מתחת לאפם, הזכירה לו אשתו כי בעת ששימש כיו"ר ועד הבית של בית מספר 15 ברחוב שמעון התרסי, הפכה החצר המשותפת באמצע הקיץ לאגם ירקרק ועמוק, שורץ צפרדעים ודגים, וכי בעת שהוא שימש כיו"ר ועד הבית של בית מספר 36 ברחוב בלפור, נתגלתה יום אחד בכניסה לבית מערת נטיפים פעילה באורך של כמה קילומטרים מתחת לאדמה.

"אח, אלה היו סתם חלומות דמיוניים שלך", רטן הבעל, "הפעם זה אמיתי, את זה ראיתי במו עיני, והכל גם היה בטלוויזיה". "נו טוב", ענתה האישה, "הכל יכול להיות". לאחר שעה קלה הציץ הבעל דרך החלון כדי לבחון מה קורה למטה, אך להפתעתו הרחוב נראה רגיל ונטול התרחשויות, האספלט נראה שלם, המכוניות נסעו ללא כל הפרעה, ושום הר געש לא נצפה באופק. הבעל היה המום. "שרה בואי מהר, משהו קרה, הכל נעלם" הוא קרא בהתרגשות. שרה התקרבה לאיטה והניחה יד על כתפו, "משה, אתה חייב לנוח, רק אתמול פיטרו אותך מהתפקיד של יו"ר ועד הבית, עוד כמה ימים זה יעבור לך, זה תמיד עובר לך בסוף אחרי כמה ימים. תמיד נוכל לעבור שוב פעם דירה. בינתיים אולי תשתה עוד כוס תה אחת?".