בחשבון פשוט, התייחדנו, היא ואני, הרבה יותר ממאה-אלף פעמים. טוב, לא כל הפעמים היו עם אותה אחת, ובעצם, כל פעם היתה עם אחת אחרת, אבל כולן היו בדמותה שלה, המסתלסלת.

היא היתה שם בשבילי, ביום ובלילה, מרבה את עינוגי ברגעי-עונג, מפיגה את שעמומי ברגעי-סתם, משביחה את בילויי, מלווה אותי בלילותיי.

בבית ובצבא, בארץ ובחו"ל, במיטה וברחוב.   

והנה, אחרי עשרים שנים של נאמנות עיוורת, או יותר נכון מעוורת, אני נפרד ממנה בעצב, שלא לומר נוטש אותה לאנחות.

לכי לדרכך, סרטנית קטנה שלי, והיי שלום.