ג'איסלמאר היא עיר קטנה בצפון מערב הודו, לא רחוק מהגבול עם פקיסטן. היא יושבת בלב מדבר תאר הגדול שבמדינת רג'אסטן, ובמרחקים לא גדולים ממנה משתרעות פה ושם דיונות חול ציוריות. כמו חלק מהערים ברג'אסטן, יש בה עיר עתיקה שמוקפת בחומה, המסתופפת בצילה של גבעה גבוהה שעליה מבצר עתיק, שבעבר (ולפעמים גם בהווה) שימש כביתו של המהרג'ה ששלט באזור והיווה יעד לתקיפות מצד פולשים.

לחלק מהערים ברג'אסטן גם מוצמד כינוי צבעוני, בהתאם לצבע שבו צבועים רוב הבתים שבעיר העתיקה. כך למשל, ג'איפור מכונה העיר הורודה (הצבע הורוד מסמל קבלת פנים לאורחים) וג'ודפור נקראת העיר הכחולה (לצבע הכחול כמה תכונות טובות וביניהן הרחקת יתושים). ג'איסלמאר, בגלל בתיה שבנויים מאבני מדבר בצבע צהוב, נקראת העיר הזהובה, ובאמת עוד מרחוק היא נראית כמו עיר מדברית מאגדות אלף לילה ולילה, שנוצצת באור השמש.

שלא כמו במבצרים האחרים ברג'אסטן, שבהם לא מתגוררים אנשים רגילים והם משמשים יותר בתור אתרי תיירות או מוזיאונים, בתוך המבצר של ג'איסלמאר, על ראש הגבעה, חבויה עיר עתיקה אמיתית עם בתים, חנויות ומלונות, שהסמטאות שלה מזכירות קצת את הסמטאות הצבעוניות שיש בעיר העתיקה בירושלים, רק בתוספת של פרות ומקדשים.

בג'איסלמאר אנחנו ישנו בחדר שהיה חלק אינטגראלי מהחומה של המבצר. תארו לכם חומה אנכית וגבוהה, שמקיפה מבצר מכל עבריו, שבחלקים ממנה קיימים צריחים עגולים בצורה שמזכירה צריח במשחק שחמט, שבולטים מתוך החומה לעבר התהום. החדר שלנו היה בצורת חצי עיגול, ולמעשה היה החלל של אחד הצריחים, וממנו יצאה מרפסת קטנה שריחפה מעל התהום, ומתחתיה שם למטה, השתרעה העיר העתיקה התחתונה של ג'איסלמאר, שגם היא היתה מוקפת בחומה משלה.

אני חושב שדי מהר עלתה בנורמה ובי התובנה שלפעמים ערים הודיות נראות יותר טוב מלמעלה, ממרחק. ללא הרעש האינסופי ומחריש האוזניים של צפירות הרכבים, בלי זיהום האוויר הנוראי של רכב הדיזל המיושנים, רחוק מהצפיפות והנגיעות והפקקים ומקבצי הנדבות והחולים והנכים וצואת הפרות וערימות הזבל והחזירים והבוץ שממלאים כל פינה בחלל של רחוב הומה מצוי בכל עיר הודית ממוצעת מגודל בינוני ומעלה. ושלא תבינו אותי לא נכון, אחרי שמתרגלים לכל הכאוס האנושי-חייתי-מכני הזה, הוא מאוד מרשים למראה ולריח, ובלי ספק חלק חשוב ובלתי נפרד מהחוויה ההודית הוא להתערות בתוכו, ולהפוך לזבוב קטן בנחיל הבלגן ההודי העצום. אבל לפעמים מרוב הפעילות והדוחק והזיעה והדחיסות קשה לראות את היופי של הערים, בייחוד ברג'אסטן שם יש לכל עיר יופי שונה משלה, ולעיתים רק בהסתכלות מהמבצר למטה על העיר המתגמדת כתוצאה מהמרחק, ניתן להבחין בסגולות שלה ולאהוב אותה יותר, בעזרת הפילטר של הניתוק מהכאוס.

בערך שבוע לפני סוף הטיול ישבתי לי במרפסת הקטנה של החדר שלנו, על חומת המבצר של ג'איסלמאר, והשקפתי על העיר שלמטה. כבר היה מאוחר בלילה, וכולם אצלנו כבר נרדמו, וגם העיר למטה נראתה מנומנמת מאוד, למעט כמה פרות שעמדו באמצע הכביש שמתחת למבצר, כהרגלן, וריקשות מזדמנות שהיו מפריעות מדי כמה דקות לשקט המוחלט שקשה למצוא אותו בערים הודיות אלא רק בשעות הקטנות של הלילה. כבר היינו למעלה מחודש בטיול, וזה היה זמן שבו אתה כבר מתחיל להרהר בינך לבין עצמך על הטיול בראייה רטרוספקטיבית - מין התחלה של סיכום שעוד לא הגיע זמנו אבל הוא כבר לא שלא במקומו.

תמיד טענתי שאחת הסגולות של טיול ממושך היא שבטיול שכזה אתה שוכח מכל הצרות שרובצות עליך ביומיום בבית, ומרשה לעצמך חופש אמיתי, נטול מדאגות שיגרת-ביתיות, מכיוון שהריחוק מהבית והעניינים הטיוליים היומיומיים דוחקים אותן הצידה, אל שולי התודעה שלך. אבל שם, במרפסת הקטנה, בין סיכומון אחד למשנהו, התגנבו להן לראשי באופן טבעי גם מחשבות על התקופה הפוסט-טיולית ועל הטרדות והמשימות שאני אצטרך לבצע במהלכה, שהן לא מעטות בכלל. לרגע אחד ניסיתי לנפנף את אותן מחשבות שאינן ברומו של טיול הצידה, כדי שלא יעכירו את הרוגע הלא מצוי שהיה סביבי, ואת התפאורה שהעיר השלווה שמתחתיי סיפקה לי, אבל אז שמתי לב שעצם המחשבה על אותן משימות, שברגיל היתה מעיקה עלי עד מאוד (אני גרוע ביותר בביצוע משימות אישיות שחייבים לבצע אותן באופן דחוף, ומומחה שבמומחים להקדיש להן מחשבה מרובה וחסרת תכלית, המלווה ברגשות אשם על אי הביצוע שלהן), לא מטרידה כל כך את מנוחתי.

וככה, במדבר תאר הגדול, הבנתי שיש עוד ערך מוסף אחד לטיול הממושך בהקשר הזה. לא רק שהוא מרחיק מאיתנו מחשבות על מצוקות כספיות ומצוקות אחרות שמטרידות אותנו בארץ, אלא הוא גם גורם לכך שנהייה מצויים בבועה בה אין לנו יכולת לטפל באותן מצוקות, ולכן גם אם התגנבה לה לראשנו מחשבה מצוקתית לא קרואה, עדיין כוח ההטרדה שלה נחלש פלאים בגלל אי היכולת לעשות איתה כלום, ורגשי האשמה מאי הביצוע או החששות והמועקה מאותה מצוקה לא מצליחים לחדור לעומק התודעה שלנו ולהפריע להנאה שלנו מרביצה סתמית וחסרת מעש, למשל, בתוך צריח של חומה בעיר מהאגדות שמצויה באמצעו של מדבר בתת-יבשת מוזרה שבמוזרות.