זהו סיפור על ששה בני אדם, מהם ארבעה בגירים. שני גברים ושתי נשים. שתי הנשים, בשנות העשרים לחייהן, חיות חיי זוגיות משותפים, מצליחות מבחינה קרייריסטית, נאות למראה, ומגדלות יחד ילדה. שני הגברים, בשנות השלושים לחייהם, שמנמנים ומקריחים, מצליחים פחות בעבודה אך נחושים לסגל לעצמם את התדמית המצליחנית של הקהילה ההומו-לסבית, ולצורך כך מתלבשים בקביעות בהתאם לצו האופנה. גם הם חיים יחד מזה תקופה, ומגדלים במשותף ילד. או להיפך, הגברים יפים ומצליחנים והנשים פחות, זה לא ממש משנה.

הילד והילדה נמצאים באותו גן ילדים ומיודדים ביניהם. אוהבים לשחק יחד זה בביתו של זה, וגם בגינה הציבורית שבמורד הרחוב, מרחק הליכה קצר מהגן. לפחות פעמיים בשבוע נפגשים באותה גינה ארבעת ההורים ושני הילדים, ומעבירים בה יחד כמה שעות שקטות ומהנות. מין אידיליה שכזו.

במקום אחר בגלקסיה חיים יצורים אמורפיים בעלי סקרנות בלתי נדלית. הם חוקרים צורות חיים אחרות ומנסים להשליך מאורח חייהן על מבנה היקום ועתידם שלהם. משלחות מחקר נשלחות לחקור את קצוות הגלקסיה, השכם וערב. אחת המשלחות נתבקשה לחקור את כדור הארץ, או יותר נכון, לבחון את דרכי הרבייה המקומיות, עניין שמטריד רבות את הקהילייה המדעית האמורפית, החוששת מהידרדרות זוחלת אך עיקשת בממוצעי הילודה האמורפיים. היצורים האמורפיים נוהגים להתרבות בגפם, למרות יכולתם להזדווג לצורך כך. בעת האחרונה הועלו דעות לפיהן רבייה זוגית תהייה עדיפה ותניב פירות רבים יותר, ולכן חלק מהמשלחות יועדו לבחינת דרכיי הרבייה של המינים השונים.

המוניטור הראה גן ירוק ושלוו, ובו בלטה קבוצה של שישה ילידים, ארבעה בגירים ושני קטינים, שלושה מהם נראו זכריים ושלושה נקביים. מפקד המשלחת נראה שבע רצון. העלו אותם לספינה, קרא בחגיגיות.

שני הגברים ישבו על ספסל ועישנו. שתי הנשים ישבו בסמוך אליהם וקראו עיתון. כולם החליפו מילים מעטות באווירה שאפשרה שתיקה ללא שיירי מבוכה. במרחק מה מהם, שני הילדים הסתחררו על נדנדה וצווחותיהם הצליחו להשתלב באופן מרשים בשקט הירקרק ששרר מסביב, כאילו היו שני עורבנים על עץ. לפתע הבזיקה אלומת אור והירוק פינה את מקומו ללבן בוהק. משהוריקה הגינה בשנית לאחר מספר שניות היא חסרה שישה בני אדם, אך לא ניכר היה עליה שהיא משיתה את ליבה לכך.

ספינת החלל התמקמה בחשאיות בתוך אחד הקניונים שמדרום לים המלח, ולשלב א' של הניסוי הוקצו כשלושה חודשים. שני הילדים הושמו בחדר משל עצמם. האמורפיים לא בנו על כך שהם יבצעו עבורם טקס רבייה, אבל היה שווה לנסות. ארבעת הבגירים הופרדו, כאשר אחד הזכרים ואחת הנקבות הושמו בחדר אחד, והשניים הנותרים בחדר אחר. בכל אחד מהחדרים היה קיר מיוחד ממנו ניתן היה להשקיף אל תוך החדר מבלי שהמשקיף ייחשף בפני השוהים בחדר.

בתום התקופה המוקצבת הוכתר הניסוי ככישלון קולוסאלי. לא זו בלבד ששום צאצא לא נוצר במהלך אותה תקופה, אלא שאף אחד מהזוגות לא ניסה אפילו לבצע טקס הזדווגות. הדבר לא תאם את המחקרים המוקדמים שמסקנותיהם היו בידי המשלחת, לפיהן טקסי הזדווגות שכאלה נערכים תדיר בין ילידי כדור הארץ. המסקנה המתבקשת והחד משמעית עימה שבה המשלחת הביתה היתה כי בהעדר נתונים נוספים מן הראוי להמשיך ולדבוק בשיטת הרבייה העצמית, שכן הליכי ההזדווגות ושיעורם הינם בלתי ניתנים לצפייה מראש, ועשויים להביא במקרים קיצוניים לכדי כליה.

השישה מצאו את עצמם בגינה, בבוקר אביבי ולח. לאחר שהחליפו חוויות וסיימו להתרפק זה על זה, החליטו לנצור את האירוע המתמשך בינם לבין עצמם. בערב נפלה הילדה שדודה על מיטתה הותיקה והאהובה, ושתי הנשים התפנו לאקט סוער של סקס לאחר תקופת בצורת ארוכה. באותה עת ובאותה שכונה היו שני הגברים עסוקים בהתגפפות דומה בחדר האמבטיה, בשעה שהילד נותר רדום אל מול הטלביזיה. הם יעבירו אותו למיטה אחרי שיגמרו את מה שהתחילו.

לאחר שקיבצה את כל פיסות המידע מרחבי הגלקסיה, החליטה המועצה האמורפית העליונה לדבוק בשיטת הרבייה הקיימת. הצפי היה אמנם לקיטון עקבי בהיקפי הילודה, אך הדעה השלטת היתה כי זה עדיף בהרבה על פני שיטות רבייה הדורשות שיתוף פעולה בין אחדים, שהוכחו כבלתי ניתנות לחיזוי ואף ליישום במקרים רבים.

שנים רבות לאחר מכן פרסם קופרניקוס אמורפי אחד גילוי דעת, לפיו לא מן הנמנע שיש לערוך ניסוי חוזר, שבו תיבחנה אפשרויות נוספות הכוללות בין היתר זיווג בין קטינים לבגירים, בין גברים לגברים, בין נשים לנשים, ובין כל אלה לבין מיני חיות אחרים החיים על פני כדור הארץ. גילוי דעת זה זכה לקיטונות של ביקורות שליליות ואף כונה "מסמך בדיוני הנובע משיגיונות נפשו של יצור בעל דמיון מפותח יתר על המידה" ולכן נגנז.