היום לפני שנה בדיוק פתחתי את בלוגי הצנוע. והאמת חייבת להיאמר, על אף שעדיין לא קובעו אופיו או דרכי התנהלותו, בהחלט לא ניתן לומר שאיני מרוצה מהתוצאות. שנה של כתיבה רציפה (פחות או יותר) אינה דבר של מה בכך, וכשמתעסקים בניסיונות, חלקם מתישים (כמו שמעידה הסדרה הנוכחית שהפוסט הזה קוטע אותה באכזריות בעודה באיבה), כפי שלעיתים בחרתי לעשות, האתגר (אם כי לא תמיד התוצאות) הוא גדול אף יותר.

מלכתחילה שאפתי שחלק נכבד מהפוסטים שיפורסמו בבלוג הזה (ברור שלא כולם) יהיו כאלה שאני אוכל לקרוא אותם לאחר חלוף זמן רב ועדיין למצוא בהם עניין, להבדיל מאנקדוטות שנשלפות מהשרוול וטעמן מתקהה והולך עם הימים. היה לי קצת קשה לעמוד בפיתוי ולהימנע מפרסום מאסיבי של פוסטים קלילים, דבר שהוא טבע שני לי (ולשם כך אף הוצאתי את המזדנבת מהנפטלין שבו היתה שרויה בחלק האחורי של מוחי), אבל נדמה לי שעמדתי גם בזה בכבוד יחסי, בייחוד נוכח אילוצי המדיה הישראבלוגית שמתחננת, שלא לומר מצווה, על קצרנות, חייכנות וקלות דעת. 

ובכן, לצערי, אני מצוי בדעת מיעוט. כאן המקום לציין כי על אף העובדה שרק אני מצוי תמידית בקדמת הבימה, הרי שהבלוג מתקיים, ממומן, חי ונושם, בזכותם של רבים אחרים, אשר בחרו שלא לחשוף את פניהם ברבים עד כה. וכך, הנהלת הבלוג (המונה שישה אנשי עסקים), יחד עם צוות החשיבה המיוחד של הבלוג (המורכב מארבעה: מתמטיקאית, בוגר האקדמיה ללשון, חברת קיבוץ והיסטוריון), הועדה המייעצת של הבלוג (שני חברי כנסת לשעבר וידוענית אחת בפוטנציה), וכן פורום האוהדים השרופים של הבלוג (התקן עומד על עשרה חברים, אך כרגע קיימים רק שניים), הגישו לי לקראת תום השנה הראשונה לחיי הבלוג, מיזכר ובו פירוט של שורת קלקולים בהם לוקה לדעתם הבלוג, וכן אולטימאטום לתקנם תוך חודש ימים, אחרת ייסגר הבלוג ללא הודעה מוקדמת, ויוחלפו המפתחות לדלתו כך שלא אוכל לבקר בו עוד, כבעליו לפחות, ויימצא לי מחליף אטרקטיבי יותר, לפי אחד המודלים המובילים את טבלת הרייטינג הישראבלוגית.

טענותיה של הגברדיה הנכבדה נוגעות גם לתוכן הפוסטים, אורכם, מיעוטם, ודרך כתיבתם הלקויה, אך עיקרן נסב סביב מיעוט הקוראים הנאמנים, המבקרים המזדמנים, ומספר המגיבים הדל (להבדיל ממספר התגובות משביע הרצון, עניין שספק רב אם יימשך, נוכח הדיל המתרקם בימים אלה ממש בין הגברדיה לבין אמיגו, אשר אליו אתייחס בהמשך). וכך מסכמים בעלי הבלוג האמיתיים (כך מסתבר לי עכשיו), את מצבו העגום של הבלוג, והדברים מובאים על ידי כציטוט מהמיזכר האמור (אני נמנע מלצטט את המיזכר כולו מפאת אורכו, רק זה חסר לי עכשיו, להציג פה מסמך משמים בן 30 עמודים):

"45. בחודשיים וחצי החודשים הראשונים לחיי הבלוג (מאמצע אוקטובר ועד לסוף שנת 2003) עמד ממוצע הכניסות לבלוג על כ-500 כניסות חודשיות, אבל כך אנו מניחים שנראים חודשיו הראשונים של בלוג אשר אין לו כוונה מיוחדת למשיכת מבקרים בכל מחיר (וגם זהו עניין הדורש תיקון - האפאטיות שלך לגבי מידת הפופולאריות של הבלוג ושלך), וממילא המגמה היתה מגמת עלייה, כך שלא הטרדנו את עצמנו בקטנות (תרתי משמע) מעין אלה.

46. במחצית הראשונה של השנה (ינואר - יוני 2004) עמד ממוצע הכניסות על כ-2,000 כניסות חודשיות לבלוג, ועדיין נראתה בשטח מגמת עלייה (ובחודשיים האחרונים של אותה תקופה עלה הממוצע ללמעלה מ-2,300 כניסות לחודש), כך שגם בתקופה זו נמנענו מלהעיר לך הערות ביחס למצבו הלא משכנע (בלשון המעטה) של הבלוג.

47. אולם, בשלושה וחצי החודשים האחרונים (יולי עד אמצע אוקטובר 2004) התדרדר הבלוג לממוצע של לא הרבה יותר מאשר 1,200 כניסות חודשיות, ממוצע מזעזע שהינו מתחת לכל ביקורת, גם ביחס לבלוג צעיר בהרבה מהבלוג שאתה מתפעל. וגם אם נביא בחשבון את העובדה שבילית באותה תקופה כחודש וחצי בהודו, עדיין, אין בכך כדי לפטור אותך מאחריות כלשהי לדבר. נהפוך הוא. בעצם הנסיעה להודו יש כדי להעיד על אופייך הקלוקל ועל היותך בלתי אחראי בעליל."

בקיצור, אם לא אפעל לאלתר לשיפור המצב הקיים, אוחלף בדגם בלוגרי מתקדם יותר, אשר ימשוך אליו קהל רב ובו בזמן לא יחטא בשבלוניות יתר. השמועה אף גורסת כי כרגע מדובר על תואמת מרגי (אשר תענה לשם אזמרלדה של גבול הצפון), תואם מוזטל (בעל השם הקליט מרכוס פינליקוק), או שאמיגו בכבודו ובעצמו יגויס למשימה, תמורת חבילת מרשרשים מרשימה.

על כן, בצוק העיתים, ומכיוון שהרצון לסגור את הבלוג אינו מדגדג באצבעותיי, החלטתי לשנס את מותניי ולחפש אחר פתרון קל אך מכובד לבעיה ולשדרוג ושפצור הבלוג. והנה, לפני כמה ימים הגיתי רעיון מהפכני, בנוסח מהפכי אורנה דץ אם תרצו, ולאחר עבודה מאומצת שנערכה על ידי בסודי סודות בלילות ובזמנים בהם הורגשה תנועה דלילה ביותר ברחבי הבלוג (כמו עבודות מע"צ ביציאות מאיילון), הצלחתי לשנות את צורתו ואופיו של הבלוג מהקצה אל הקצה, ולפני כמה דקות אף קיבלתי את אישור הגברדיה עצמה לרה-ארגון הבלוגיסטי שעשיתי.

אז הנה, התוצאות לפניכם, מה אתם אומרים? (רמז: זה בסדר להגיד שהמלך הוא עירום)

בברכת שנפגש באותו מקום בדיוק בשנה הבאה והכל יהיה בדברו,

יורז טרולי, ליאו.