לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מטענים עודפים > להיפטר מהכל. ומייד. כמה שפחות יותר טוב /// מטענים עודפים > לאגור לעת מחסור. בשקיות פלסטיק גדולות /// מטענים עודפים > חלונות שוטפים > וחלומות עוטפים /// מ*ענים **דפים /// מטענים עודפים > בקרוב הסרט
Avatarכינוי: 

בן: 56

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
26272829   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

דיוקנו של חוצה מדבריות


בעשור הראשון לחייו הפך גילברט את חציית המדבר לאירוע תקשורתי.

 

גילברט אוסליבן היה האדם הלבן הצעיר ביותר שחצה את מדבר גיבסון האוסטרלי. כמה ימים לאחר שמלאו לו 9 שנים הוא יצא מביתו בעיירה קטנה, מאה קילומטרים מזרחית לעיר פרת', מבלי להודיע להוריו, ושלושה שבועות לאחר מכן הוא נמצא על ידי ריינג'ר בשמורה אבוריג'ינית, מצידו השני של המדבר.

 

הסיפור הפיקנטי דלף לעיתונות, אך הוריו לא הרשו לו לדבר עם העיתונאים שצבאו על ביתם. לימים נטען בתקשורת שגילברט הודה כי הכוח המניע העיקרי בחייו לא היה אהבת המדבר, אלא תאוות הפרסום שנמנע ממנו בילדותו, אך גילברט הכחיש זאת בתוקף בכל הזדמנות. 

 

כשנשאל אביו של גילברט על ידי העיתונאים מדוע יצא גילברט לטייל לבדו במדבר, הוא סיפר שגילברט חולם מאז גיל 6 לחצות את כל מדבריות העולם, ותלה את האשם בסדרת תכניות, פנטזיונרית כלשונו, ששודרה בזמנו בטלוויזיה החינוכית האוסטרלית.

 

***

 

בעשור השני לחייו הפך גילברט את חציית המדבר לתחביב.

 

חמוש במים, כובע, מפה ומצפן, הוא חצה בגפו את כל מדבריות אוסטרליה, בזה אחר זה. מעולם לא השתמש ברכב, אף פעם לא התפתה לקיצורי דרך, ותמיד שמר לעצמו את הרפתקאותיו. מלבד משפחתו לא ידע איש על מבצעיו.

 

כשנשאל, שנים לאחר מכן, איזו תקופה הכי אהב בחייו, הוא ענה בלי היסוס שאת תקופת האלמוניות של שנות-העשרה, כאשר לא שאף לכלום, חוץ מלמצוא מדבר נוסף שיוכל לחצותו מקצה אל קצה. ההתרגשות של לפני חציית מדבר נוסף היתה באותם שנים שנייה רק להרגשת הניצחון המשכרת של סיום החצייה.

 

***

 

בעשור השלישי לחייו הפך גילברט את התחביב לאובססיה.

 

לאחר שתמו מדבריות ארצו, הוא רכש כרטיס טיסה לדרום אמריקה, והחל לתור את מדבריותיה. שם, לראשונה, נתקל במדבריות גבוהים וקרים אותם חצה, נאמן לדרכו, אם ברגל ואם רכוב על חיה מזדמנת, בשמש יוקדת או בקור מקפיא.

 

גילברט זכה לפרסום ראשון כבוגר, כאשר סיים לחצות את מדבר אטאקאמה הצ'יליאני. הוא נקלט במקרה במצלמתו של כתב צעיר, כשהגיח מקצה המדבר רכוב יחף על גבי לאמה, התראיין לכתבת צבע בעיתון מקומי, והשאר - היסטוריה.

 

כשנשאל על ידי אותו כתב מה שאיפתו בחיים, הוא השיב – לחצות את המדבר המאתגר מכולם, אנטרקטיקה.   

 

***

 

בעשור הרביעי לחייו הפך גילברט את האובססיה למקצוע.

 

הצעות עבודה, מחקרים, חסויות, ופרסום במגזינים, ליוו כל מסע מחודש שלו. אחדים מהמסעות אף צולמו על ידי אנשי צוות שליוו אותו בכל חלקי המסע, ולאחר מכן יצרו מכך סרט הרפתקאות אותנטי לאחד מערוצי המדע. הציוד המשוכלל שהשתמש בו ניתן לו בחינם על ידי חברות שחפצו בקידום מכירותיהן.

 

סרטו המפורסם ביותר, "גילברט כובש את היבשת הקפואה", זכה בפרסים ואף הוקרן בבתי הקולנוע. גילברט הפך לדמות מיתולוגית בעולמות המדע והטבע, מעין אינדיאנה ג'ונס של המדבר, הרפתקן בשיא תהילתו.

 

כשנשאל על ידי התקשורת אם יש לו עוד עבור מה לשאוף, הוא ענה שהיה רוצה למצוא מדבר שיקרא על שמו. גילברט ידע שבניגוד לחוקרי טבע אחרים, כמו חוקרי חיות וצמחים למיניהם, חוקרי מדבריות לא זוכים לגלות מדבריות חדשים.   

 

***

 

בעשור החמישי לחייו הפך גילברט את המקצוע לאומנות.

 

הוא נטש כל אמצעי בטיחות ונהג לשוטט במדבר ללא ציוד כלשהו, ללא צוות מלווה, ואף ללא אמצעי ניווט. הוא ניזון מעשבים ולטאות, שתה ממקורות מים שידע לאתר בעזרת מומחיותו, וניווט באמצעות גרמי השמיים. השמועות גרסו שגילברט פיתח יכולות הישרדות ללא שתייה, ובכך הוא זכה לכינוי - הגמל האנושי.

 

בהגיעו לגיל 43 העניק לו הפרלמנט האוסטרלי, כאות הוקרה על פועלו ותרומתו ליחסי הציבור של המדינה, חזקה משותפת זמנית על שמו של מדבר גיבסון, שנקרא למשך שנה תמימה מדבר גיבסון-אוסליבן. באותה עת כבר היו מאחוריו 34 שנים של חציות מדבר, בהן חצה את כל מדבריות תבל, קטנים כגדולים. אחדים מהם הוא חצה יותר מפעם אחת, תמיד מקפיד לבחור בנתיב חדש וקשה יותר מקודמיו.

 

כשנשאל האם בתקופה זו של חייו הוא כבר הגשים את כל שאיפותיו, השיב גילברט שנותרה לו עוד משימה אחת לבצע, אך לא הסכים לחושפה בפני הציבור.

 

***

 

מספר חודשים לאחר מכן החל הגמל האנושי לחצות את מדבר קיזילקום בקזחסטן, ולאחר מספר ימים נעלמו עקבותיו.

 

משלחת מומחים שיצאה לחפש אחריו לא הצליחה להגיע למסקנה חד-משמעית, אך פרסמה הודעה רשמית, שהתבססה על עקבות ושרידים לא ברורים בשטח, בה נאמר כי ככל הנראה גילברט נדרס למוות על ידי עדר של אנטילופות נדירות מזן saiga, ששעט מעליו בעודו ישן בינות השיחים.

 

היו שטענו כי בכך הוא הגשים את משאלתו האחרונה, אך הרוב לא הסכים לטענה הרומנטית, שלא הלמה את אהבתו הגדולה של גילברט לחיים, והשאלה נותרה פתוחה.

 

***

 

בשנים האחרונות שלפני היעלמו, הרבה גילברט להסתפח, בין חצייה לחצייה, אל שבטים נומאדיים במסעותיהם במדבר, החל מהבדואים של מדבר סיני וכלה במונגולים של מדבר גובי. את יום הולדתו ה-42 הוא חגג עם חברים משבט הג'באליה, על פסגת הר סנטה קתרינה, וקינח בשבוע של סיאסטה רביצתית בראס-א-שטן עם סאלים, חברו הטוב מהשבט, בחושה על חוף הים האדום.

 

ברגע של נירוואנה, בין יניקת שאכטה אחת לשנייה, מתוך הנרגילה שפוטמה בנדיבות על ידי סאלים בתערובת איכותית של ג'ראס, פנה גילברט אל סאלים בשאלה.

- איך אנשי השבט נוהגים לקבור את מתיהם במדבר?

- המת נקבר באמצע המדבר, באותו מקום בו השיירה נמצאת באותו הרגע, ענה סאלים, למה?

- מתוך עניין, זה הכל, חתם גילברט את דבריו והמשיך לינוק מהנרגילה.  

 

***

 

גילברט התעורר משנתו, מוקף בשאון אימים של שעטות רגליים. זו היתה הפעם הראשונה בה הוא זכה לראות אנטילופות מזן saiga, אך אפילו מבעד לקורי השינה ואורו החיוור של הירח, הוא יכול היה לזהות על נקלה את חוטמן יוצא הדופן. הוא השתטח על האדמה וקבר את ראשו בין ידיו, ממתין.

 

בלילות האחרונים הוא חלם חלומות מוזרים.

- לילה אחד חלם שהוא מת מצמא במדבר, זוחל על ארבעותיו עד שתש כוחו לחלוטין, וסופו שהוא נאכל בידי חיות מדבר זעירות עד לאובדן הכרה.

- לילה אחר הוא חלם שהוא מקים פרויקט עצום לבירוא יערות הגשם בדרום אמריקה, ויוצר יש מאין מדבר עצום בגודלו הנקרא על שמו, מדבר אוסליבן הגדול, וגם גורף רווחים עצומים ממכירת העצים הכרותים.

- אותו לילה, לפני שניעור על ידי האנטילופות, הוא הספיק לחלום שהוא מת פעם נוספת, הפעם במהלך צילומי פרסומת לבריכת שחייה, כשהוא טובע למוות רק בגלל שהתבייש לספר לכולם שמעולם לא למד לשחות.

 

כאשר נדם רעשן של רגלי האנטילופות, גילברט ידע שהגיע הזמן להגשים את השאיפה שנשא עמו מאז ימי ילדותו. החלומות והתקרית היו בעיניו אות ברור לכך.

 

***

 

- לא מדברים סתם ככה על מתים, התעקש סאלים. אתה רוצה למות במדבר?

- זה רעיון לא רע, חייך גילברט, אולי פעם בבוא היום, אבל לא לזה התכוונתי.

- אז למה כן התכוונת? סאלים לא הרפה בקלות.

- שאלתי את עצמי אם אנשים כמונו יכולים בכלל לעזוב את המדבר, או שהם נשארים בו לנצח, עם הפסקות קצרות למנוחה.

- אנשים כמונו? אתה ואני זה לא אותו הדבר. אתה תמיד תהיה אורח במדבר, לא משנה כמה תתאמץ להיות חלק ממנו, אמר סאלים וצחק.

- אתה והשטויות שלך, הפטיר גילברט והשתתק.   

 

***

 

גילברט קרע מעליו את חולצתו. את מחציתה האחת הוא קבר בחול, ואת מחציתה האחרת חיבר לקרסוליו, כדי לטשטש את עקבותיו. הוא צעד ללא הפסקה עד לקצה המדבר, ונעלם אל תוך העיירה הקרובה, בחסות החשיכה.

 

במשך כל המסע, מהמקום בו התעורר מהמולת האנטילופות ועד שנחת שבועיים לאחר מכן בשם בדוי במחוז קולומביה הבריטית שבקנדה, הוא הרהר בדבריו של סאלים מאותו הערב.

 

את השנים שלאחר מכן הקדיש גילברט ללימודי אדריכלות, מציאת בת זוג, והתערות בקהילה המקומית, תחת זהות בדויה. כשקיבל לידיו את התואר הנכסף, שיחזר גילברט בראשו בפעם האלף את התמונה בה הוריו יושבים במטבח ומדסקסים ביניהם את עתידו. אביו העדיף שיהיה איש עסקים, אך אימו, שתמיד ידעה את נפשו, הזכירה לאביו שגילברט תמיד אהב לבנות מגדלים בחוף הים.

 

 

***

 

בעשור השביעי לחייו בנה גילברט את מגדל המשרדים הראשון, והאחרון, בחייו.

 

זה היה בניין יוצא דופן בצורתו, והיו שטענו שהוא מזכיר במקצת גמל אנושי, בגלל הדבשת שבמרכזו וחלקו העליון שהוספה לו בליטה בצורת חוטם.

 

בשנות חייו האחרונות נהג גילברט לשבת על ספסל, בין עשרות המזרקות שהקיפו את הבניין ואשר התיזו נתזי מים לכל עבר בימים של רוח עזה, ולהרהר בתקופת ילדותו.  

 

נכתב על ידי , 11/6/2006 19:40   בקטגוריות מדע מפוברק  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תולעת ספרים


[הסיפור מפורסם ברסטובלוג במקביל]

 

על יוסף תמיד אהבו לומר שהוא נולד כמבקר-מסעדות. האמת שזו לא היתה הגזמה יתרה, שכן אביו, מבקר מסעדות בעצמו, היה לוקח אותו איתו לעבודה מאז היותו תינוק, ויחד הם טעמו מדי שבוע, כל פעם במסעדה אחרת, מבחר גדול של מנות. עם השנים התפתחו אצל יוסף חושי טעם וריח יוצאי דופן ברגישותם, תוצאה של גנים נכונים וניסיון רב, והוא נחשב למבקר-מסעדות מוערך מהשורה הראשונה.

 

הרגליו של יוסף חרגו זה מכבר מגדר עבודתו, וליוו אותו באשר הלך. הוא נהג לבקר להנאתו מאכלים במסעדות מזון מהיר, ארוחות בביתו ובבתי חברים, מצרכים שקנה במכולת, ואפילו מזון לחיות מחמד (עד שלבסוף קנה לעצמו שם בתחום, והפך את התחביב החייתי למקצוע מניב). עם השנים התרגלו משפחתו ומכריו לתחביבו האקסצנטרי וחדלו להעיר לו עליו, וחלקם אף מצאו את מנהגיו חינניים או לפחות נושא משעשע לשיחת-חולין.

 

לפני מספר שנים החל יוסף לבקר אף מוצרים שונים, החל מכלי כתיבה וכלה בצעצועי ילדים. הכל התחיל בכך שעמיתו לדסק, מבקר-רכב, פנה אליו בבקשה להחליפו בכתיבת טור בשל מחלת פתע, ויוסף, שנענה לבקשה מתוך הסתייגות, מצא להפתעתו שעריכת ביקורת שכזו אינה שונה בהרבה מעריכת ביקורותיו שלו. הוא פשוט החיל על המקרה את טכניקת הביקורת הקבועה שלו, תוך שהוא משתמש בחושי הטעם והריח המפותחים שהוענקו לו לשם ביצוע המשימה (אפשר ללמוד לא מעט על רכב על-ידי ליקוק רכיביו עם קצה הלשון).

 

הרחבת אופקי טעימותיו היתה ליוסף תחביב בלבד, עד שנתבקש על ידי עמית נוסף להחליפו באופן זמני. היה זה מבקר-הספרות של העיתון בו עבד יוסף, שביקש ממנו לבקר שני ספרים בתקופת היעדרו. יוסף, שהיה מורגל בקריאת ספרים מקובלת להנאתו, החל לקרוא את אחד הספרים כדרך כל אדם, אבל לא הצליח לדרג את איכותו של הספר, אלא רק לציין לעצמו אם הוא לרוחו או לא. הוא ניסה ללקק את דפי הספר אך גם בכך לא היה די, שכן הדבר העיד רק על איכות הכריכה והנייר ולא על תוכנם.

 

אחוז אכזבה שוטט יוסף בחדרו במשך מחצית הלילה, עד שלפתע הבזיק במוחו רעיון. שבוע לפני כן נחו עיניו על כתבה בה סופר על פיתוח גלולה המאפשרת לגדל בקיבתם של בני אדם חיידקים המצויים בקיבתם של מעלי-גירה, המאפשרים להם לפרק תאית. למחרת היום יצר יוסף קשר עם המדען שעסק בפיתוח הגלולה, והציע לו להיות שפן ניסיונות האנושי שלה. בשעות הערב שב יוסף לביתו, מצויד בעשרים גלולות, לאחר שהקפיד לא לאכול מאום במהלך היום.

 

בטנו המקרקרת סייעה ליוסף לאזור אומץ. הוא בלע גלולה אחת, תלש את הדף הראשון של הספר, ונגס ממנו חתיכה. לדף לא היו טעם או ריח של ממש, אך חושיו המחודדים של יוסף הורגלו להבחין גם בדקים שבאניצי הריח והטעם. להפתעתו, הדף הראשון עוכל במשך כדקה, קצב סביר בהחלט גם ביחס לקריאה. יוסף הקפיד ללעוס היטב כל דף לפני בליעתו, ולאכול את הדפים לפי סדרם, כשהעמוד הראשון של כל דף פונה כלפי מעלה, כדי למנוע ערבוביה תכנית בבטנו. מדי כל 30 עמודים בלע יוסף גלולה נוספת, כמצוות המדען, שכן לפירוקם של הדפים לפרודות, כך סבר, היה ערך משל עצמו לצורך הביקורת.

 

עם סיום עיכולו של הספר הראשון הפך יוסף מיומן באכילת נייר עד-כדי-כך שקצב האכילה שלו היה מהיר מקצב הקריאה של הזריזים שבקוראים. מותש ושבע פנה יוסף לשירותים ופלט לאסלה גללי נייר מעוכלים, ועד שסיים לעשות את צרכיו היתה מוכנה בראשו ביקורת מובנית, מפורטת ומשובחת על הספר.

 

שתי הביקורות הספרותיות שיוסף פרסם זכו לתהודה בקרב מביני דבר, אשר טענו כי הן מציגות זווית ראייה חדשנית, ויוסף התבקש לחבר ביקורות-ספרות נוספות. עורך העיתון בו עבד יוסף, אשר סבר כי עניין הפיכתו ממבקר-מסעדות למבקר-ספרות הוא סיפור ראוי כשלעצמו, שלח לביתו כתב מתחיל כדי שזה יראיינו. הכתב, זריז מחשבה וחטטן לא קטן, הצליח לעלות על טכניקת הביקורת המופלאה של יוסף, ובסוף אותו שבוע זכו יוסף ושיטת עבודתו לכתבת-שער גדולה בעלת כותרת מאירת עיניים.

 

סיפורו של יוסף הכה גלים. רבים טענו שלא ייתכן תחליף לקריאה ויזואלית וכי קריאה עיכולית משולה לצפייה בסרט זול המבוסס על ספר-מופת, אך אחרים התרגשו נוכח האפשרות לקרוא תוך כדי נהיגה או צפייה בטלוויזיה. הביקוש לגלולת הפלא, אשר בינתיים אושרה להפצה, הרקיע שחקים, והמדען גייס את יוסף לככב בקמפיין פרסומי עבור הגלולה, תמורת תמלוגים הולמים מהמכירות. המהומה שכחה רק כאשר התברר כי קריאה מוצלחת אפשרית לאותם בעלי סגולה שניחנו בחוש טעם מפותח ביותר, ונמצא כי אלה מהווים רק פרומילים בודדים מכלל האוכלוסייה.

 

יוסף עצמו הפסיק עם ביקורת-המסעדות והחל לעסוק רק בביקורת-ספרות. משנשאל מדוע נטש את מקצועו המקורי אשר ירש מאביו ונשבע בעבר כי יחדל ממנו רק כאשר לא יוכל לעמוד על רגליו, השיב יוסף כי הוא מוצא את כל מבוקשו בעיסוקו החדש המאפשר לו, בנוסף על פרנסה הוגנת, מזון לגוף ולנפש גם יחד.

נכתב על ידי , 29/1/2006 10:39   בקטגוריות מדע מפוברק  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ההיגיינה של הנשמה


 

לכל אדם יש נשמה. יותר מזה, לכל גוף חי יש נשמה. הנשמה אינה זקוקה לגוף המאחסן אותה, והיא מתקיימת לפני יצירתו ואף לאחר מותו. על כן, והואיל ונשמה אינה יכולה להתקיים ללא תודעה, אזי התודעה של כל נשמה מתקיימת בלי קשר לקיומו של גוף כזה או אחר, וכך גם כשהנשמה משמשת גוף מסוים, תודעתה בהכרח נפרדת מזו שלו, גם אם שתי התודעות חופפות בחלקן (ועל כך בהמשך).

 

אך אם כך הדבר, יעיר הקורא העירני, הכיצד לגוף החי עצמו יש תודעה שאינה מהווה חלק מהתודעה של נשמתו, שהרי הגוף החי כשלעצמו הוא לא יותר מבשר ודם?

המענה לכך נעוץ ב"אפקט הורסטיליות הנשמתית" (Versatile Soul Syndrome - VSS), שנתגלה בתחילת המאה הקודמת ופתר סוגיה בה התחבטו מדענים במשך שנים רבות.

 

בדומה לחלקיקי הקוואנטים המרכיבים את עולמנו הגשמי, גם הנשמה אינה קופאת על שמריה והיא מתזזת ממקום למקום ללא הרף, תוך שתנועתה "מפצלת" למעשה את הנשמה בכל רגע נתון למספר "אינסופי" של נשמות משנה - נשמיות (Soul Beans) - שמהותן ומספרן משתנים בכל רגע, המרכיבות את הנשמה הכוללת (הנשמה-האם).

 

מטבע הדברים, לכל אחת מאותן נשמיות, אשר אוחזת באותן תכונות בסיסיות המרכיבות כל נשמה באשר היא, יש תודעה משלה. וכך תודעתן הכוללת של הנשמיות, יוצרת את התודעה של הנשמה-האם. כמו כן, תודעתן של חלק מהנשמיות משמשת אף לשם יצירת התודעה של הגוף החי, ומכאן החפיפה החלקית שבינה לבין תודעתה של הנשמה.

 

כשגוף חי מת, נשמתו זקוקה למשך זמן מינימאלי על מנת לעבור את המטמורפוזה הנחוצה מנשמה של גוף חי לנשמה חופשייה. נשמה שהופרעה בהליך פקיעת-הגולם-לפרפר שלה (הליך ההשתחררות), תודעתה תיפגם באופן שעלול להיות קריטי ולהוביל לכך שהנשמה תנדוד לנצח בין עולם החיים לעולם המתים, אלא אם כן הנשמה תיגאל לאחר מכן באמצעים שונים (שלא כאן המקום לתארם) אשר יביאו לריפוי תודעתה.

 

אך הליך זה של מטמורפוזה שעוברת הנשמה עם מות הגוף המאחסן שלה, אינו מיוחד רק לנשמה-האם, והוא נכון גם ביחס לנשמיות. חלק מהנשמיות שואבות את מהותן מחלקיקים חיים של הגוף החי, וכתוצאה ממותם של חלקיקים אלה (בעוד הגוף עצמו ממשיך לחיות), עוברות נשמיות אלה הליך השתחררות משלהן (בעוד הנשמה-האם עדיין צמודה לגוף החי). גם את ההליך זה ניתן להמשיל לעולם הקוואנטים, שכן בדומה לעקרון אי הוודאות שבבסיס תורת הקוואנטים, כל אחת מהנשמיות אינה מצויה ברגע נתון במקום מסוים בגוף, אלא היא מצויה בכל רגע בכל אחד מחלקי הגוף, וכך מותו של חלק מסוים מהגוף החי מביא בהכרח לשחרורן של חלק מהנשמיות.

 

עד כאן תארנו את הידוע לעולם המדע מזה מספר שנים, ועכשיו נפרט לעניין ניסוי שנערך בחודש אוקטובר האחרון בפקולטה לביולוגיה של אוניברסיטת אוהיו.

 

בגופו של כל יצור חי נולדים ומתים מדי יום מיליוני תאים. בין כל קבוצות התאים, קבוצת תאי העור התגלתה מזה זמן כקבוצה נוחה לעריכת ניסויים, הן בשל נגישותה והן בשל תכונות המיוחדות לה וההופכות אותה לקלה למעקב.

 

קבוצת המחקר באוניברסיטת אוהיו ערכה ניסוי חדשני בטיבו, בו נבחנו במעבדה תאי עור מתים באמצעות מכשירים המנטרים את הפעילות הסטטית של הנשמה, ובעזרת שעון עצר המסוגל למדוד פרקי זמן זעירים (עד כדי ננו-שניות), הצליחה להוכיח - הוכחה אמפירית הניתנת לתיעוד מדעי - את קיומו של הליך ההשתחררות.

 

ניסוי זה אישר באופן חד משמעי את התיזה שהיתה רווחת עוד קודם (ואשר תוארה בתמצית לעיל) בדבר הליך ההשתחררות, אך בנוסף לחשיבותו הקרדינאלית האמורה, נתגלתה באמצעותו גם עובדה נוספת, שייתכן ויש לה חשיבות לא פחותה בכל הנוגע לחיי היום יום שלנו.

 

מהניסוי עלה כי רחצה אקססיבית של הגוף, המלווה בשטיפתו וניקויו באמצעות דטרגנטים למיניהם (סבון, שמפו וכדו'), מביאה לכך שהליך ההשתחררות של אחוז לא מבוטל מנשמיות העור (נשמיות תלויות תאי עור) נפגם, וכתוצאה מכך נשמיות אלו נותרות תקועות בין העולמות. אך יתרה מכך, לפגיעה זו במטמורפוזה של הנשמיות יש גם השלכה על הגוף החי, שכן בשונה מהמצב בו גוף מת והנשמה שבתוכו הולכת ממנו לבלי שוב, כל עוד הגוף נותר בחיים ורק חלקים ממנו נגדעים, הגוף זקוק להתחדשות של הנשמה (הנשמה-האם), וזו נעשית על ידי תולדה רציפה של נשמיות חדשות, הבאות חלף הנשמיות המשתחררות. ומתברר, כי בגוף שבו תהליך ההשתחררות נפגם באחוזים גבוהים, קיים חוסר ביצירת נשמיות חלופיות.

 

ובמילים אחרות; מי שמתרחץ יותר מדי פעמים, ומסבן את עצמו עד זרא, מזיק נזק מהותי, ובמקרים קיצוניים אף בלתי הפיך, להתחדשות תאי הגוף שלו עצמו, ומוציא לעצמו שם רע בקרב נשמיות העור באשר הן.  

 

(פוסט זה הינו עיבוד חופשי של אחד מפרקיה של סדרת הרצאות על אורך חייהן של נשמות. את הסדרה במלואה ניתן להשיג דרך ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה)

 

נכתב על ידי , 7/11/2005 21:39   בקטגוריות מדע מפוברק  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
44,454
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללאופרד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לאופרד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)