השעה 10:00 והרי החדשות (כפי שהובאו בידיעה ב-YNET):

"רוצח ראש הממשלה מתייחד עם רעייתו: עשרות עיתונאים מכלי תקשורת מהארץ ומהעולם חיכו הבוקר (יום ג') ללריסה טרימבובלר שהגיעה להתייחד לראשונה בתא מיוחד עם בעלה יגאל עמיר. טרימבובלר הגיעה לכלא כשהיא לבושה בשחור עם כובע תכלת וצעיף, ובידה שקית. היא נראתה מחוייכת, אך סירבה לשוחח עם כלי התקשורת שחיכו לה והפנו לה שאלות. טרימבובלר מיהרה להיכנס לתוך אולם מקבלי הפנים, שם עברה בדיקה ביטחונית.

בשב"ס סיפקו לבני הזוג חדר מיוחד שעומד לרשותם החל מ-8:30 עד לשעות אחר הצהריים. בחדר ההתייחדות המתינו לבני הזוג מיטה זוגית, טלוויזיה, מקלחת ושירותים צמודים ועוד. החדר נמצא מטרים ספורים מאגף 15 של כלא איילון, אגף בו ממוקם רק תא אחד - תאו של עמיר. בני הזוג יורשו להביא עמם לחדר כיבוד: טרימבובלר הורשתה להצטייד בפירות יבשים, עוגיות ופיצוחים, ואילו עמיר יוכל להביא עמו שני בקבוקי שתייה שנרכשו בקנטינה של הכלא וכן אוכל בהשגחת הבד"ץ, אותו הוא מקבל בתאו".

הנה מה שיש למזכ"ל תנועת שלום-עכשיו להגיד בעניין: "השעות הקרובות הן שעות של ביזיון לדמוקרטיה הישראלית, שנכנעה לרוצח יגאל עמיר ומאפשרת לו לבצע את זממו".

הנה מה שאומרים בשב"ס בעניין: "יגאל עמיר מקבל את הזכות שמגיעה לו על פי דין, ולא בגלל מעשיו ה'טובים'. אי אפשר למנוע ממנו את הזכות הזאת כל עוד הוא עומד בקריטריונים של קבלת הזכות להתייחדות. עד כה הוא היווה סיכון ביטחוני, וכל עוד נטען נגדו כי הוא מהווה סיכון ביטחוני, הוא לא קיבל את זכות ההתייחדות. אך כעת, כשהורד הסיכון הביטחוני, אין סיבות למנוע ממנו את ההתייחדות".

הנה מה שאומר אחיו של עמיר בעניין: "כעת רק נותר לצפות להולדת הילד הנפלא הזה ששייך להורים נפלאים ומיוחדים. הילד שיוולד יהיה מוסרי, שלא כמו אלו שניסו למנוע את הבאתו לעולם בטענות אנטי מוסריות".

והנה מה שיש לי להגיד בעניין:

1. כבר שנים אני אומר שיגאל עמיר ילך להזדיין. בשלב הבא הוא גם צריך ללכת לעזאזל.

2. למי איכפת שיגאל עמיר יבצע את זממו, כל עוד הוא מבצע את זממו בלריסה טרימבובלר, ולא בנבחרי ציבור.

3. למה שלום-עכשיו חושבת שסקס בין אסיר לבחירת ליבו זה ביזיון לדמוקרטיה? ממתי סקס הפך למזימה? ואולי התינוק הוא בכלל האנטי-קרייסט? אין לשלום עכשיו דברים קצת יותר חשובים לעסוק בהם מאשר להתנגד לזכות חוקית של אסיר, שאין לה שום השפעה על אף אחד ?!

וגם, האם שלום עכשיו לא אמורה להגן על זכויות אדם וזכויות אזרח באשר הם – פושעים כמו גם טרוריסטים?

4. אין לי שמץ של מושג איך ייתכן שלפני שנתיים (או שנה, או חודש) זיון בתוככי הכלא בין יגאל עמיר למישהי יכול היה להוות סיכון ביטחוני כלשהו למדינת ישראל ?! אולי באמת היה חשש שהתינוק יהיה האנטי-קרייסט?

ויותר מזה, אם סקס בין הסורגים היה סיכון ביטחוני כזה חמור, איך בדיוק הוסר הסיכון הזה דווקא היום?! מה השב"ס יודע על אברי הרבייה של עמיר שאנחנו לא יודעים? אולי הם גילו שהוא בכלל עקר?

5. ואת המילים האחרונות אני מקדיש לאחיו של עמיר. אולי האחיין שלך לא יהיה האנטי-קרייסט, אבל זה שאבא שלו הוא לא אדם נפלא אלא רוצח שפל ונתעב יודע כל ילד בגן, ואם הבן שלו יהיה מוסרי כמו אבא לו, סופו שהוא יצטרך להיאבק בבתי משפט כדי לקבל זיון פעם בשנה.

ומי אמר שזו לא תהיה בת בכלל? אני בעד לקרוא לה מרגלית.

היום מתברר שארגון הטרור הדתי-קיצוני, החמאס, זכה (בניגוד להערכות אמ"ן) בבחירות לפרלמנט הפלשתינאי שנערכו אתמול, ויחזיק ביותר מ-60% ממושביו.

ביבי, אבי תורת-החרדה-הלאומית, מאיים עלינו בכל מערכת בחירות ומזהירנו מפני סופנו הקרב. בעבר זה היה החשש ממחבל מתאבד בכל צומת, אחר כך הוא התריע מפני אסון חלוקת ירושלים, ומזה כמה שבועות הוא מתמקד בירי טילים על נמל התעופה בן גוריון.

ברוח זו הכריז היום ביבי כי "לנגד עיננו קמה מדינת חמאסתן, גרורה של איראן, וכל זה קורה במרחק 1,000 מטר מאיתנו, מרחק נגיעה משדה התעופה, לוד, ירושלים וערי השפלה. מדובר באירוע מכונן שהוליד מדינת איסלאם קיצונית שידי כל מנהיגיה מגואלים בדם".

אני מנסה להיזכר מי עמד בראש הרשות הפלשתינאית לפני אבו מאזן, ועולה בראשי דמותו של אחד בשם יאסר ערפאת, שידיו היו מגואלות בדם יהודי לפחות כמו אלה של מנהיגי החמאס, ולא פחות מידי מנהיגנו שהיו מגואלות בדם פלשתינאי. והנה אני נזכר גם שאותו יאסר ערפאת הוכרז על ידי הימין כאויב האומה והיה רצון לגרשו או להורגו, אז איפה פה האירוע המכונן, מר ביבי?

ואיפה היית ביבי, וגם אתה אריק, כשהתריעו (התרעתי, התרענו) על זה שההחלשה המגמתית והעיקשת של הרשות הפלשתינאית על ידי ישראל, בכל דרך אפשרית (דה לגיטימציה, הפצצת מבנים ונכסים של הרשות, עיקול כספים שלה וכדו'), תביא לבסוף להתמוטטותה ולעליית כוחות קיצוניים יותר?

הפלשתינאים הם לא קיצונים איסלאמים, והם לא הצביעו לחמאס בגלל אמונה בדת, ככה שאין לנו מה לחשוש ממדינת איסלאם. הם הצביעו לחמאס מסיבות אחרות, והנה שתיים אפשריות:

א. בראש ובראשונה, כנראה, זו היתה הצבעה כנגד השחיתות שהנהיג והוריש ערפאת לפת"ח מחד, ובעד האג'נדה החברתית של החמאס מאידך. זה נושא שמעסיק את הציבור הפלשתינאי כבר הרבה זמן, ובו אין לנו חלק של ממש. אגב, במובן הזה, עליית החמאס דומה מאוד לעליית כוחה של ש"ס אצלנו, שתיהן תנועות עם רקע דתי שצמחו כתוצאה ממדיניות של תמיכה בשכבות החלשות, חילוניות כדתיות.

ב. לפלשתינאים נמאס מההנהגה הנוכחית (והזקנה) שלא קידמה את המצב המדיני. לכך יש לנו אחריות מסוימת. אם היינו מתגמלים את הפלשתינאים יותר (ולו באמצעות מחוות של פתיחת עורקי תנועה והקלה על החיים השוטפים), ההנהגה הפורשת היתה יכולה לקחת קרדיט על זה וליהנות מפופולאריות. מכיוון שהעניינים לא זזו והעוני, החיסולים והכתרים נותרו בעינם, הציבור ביקש שינוי, יהא זה שינוי על דרך של בחירה בהנהגה קיצונית יותר (החמאס), או יהא זה כל שינוי אחר שנותן תקווה לעתיד טוב יותר (שכרגע לא נראה באופק). לזכותנו יאמר שגם ערפאת וגם אבו מאזן גילו אוזלת יד לא פחות מאיתנו, בלשון המעטה.

וכשאני מאמץ את מוחי אני נזכר בעוד דבר מה. זה לא היה ביבי שטבע את הסיסמה רק הליכוד יכול? רק הליכוד יכול להביא שלום, כי המערך ייחשב לבוגד אם יעשה זאת בעצמו ואילו הליכוד תמיד ייהנה מתמיכת השמאל למהלכי שלום.

האם לא ניתן לומר אותו הדבר על החמאס? רק החמאס יכול לוותר על עקרונות מיותרים כמו זכות השיבה וגבולות 1967 מדויקים ולא להיחשב לבוגד בעיניי עמו, בהיעדר אופוזיציה חזקה מימין לו.

ימים יגידו, אבל לדעתי ייתכן שהמהלך הזה יתברר כמהלך טוב ליהודים. ולפלשתינאים. אני מאמין שהפלשתינאים לא יטו אחר הפונדומנטאליזם, ושהחמאס יתמתן בדיעותיו המדיניות כשיתפוס את השלטון, ממש כמו שרבין, ביבי ושרון עשו בשעתם, כי הרי המעמד מחייב. אני אמנם קצת סקפטי באשר ליכולת של הפוליטיקאים הפלשתינאים לנקוט בפעולות שייטיבו עם עמם, זה לא דבר שהם הצטיינו בו עד היום, אבל במילא אבו מאזן ואבו עלא לא עשו שום דבר עד היום, אז מה כבר יש לנו - או להם - להפסיד? 

ובינתיים, ביבי, כהרגלו, יעשה מזה מטעמים לצרכי בחירות, עם עוד הצהרות על אסון לאומי ממשמש ובא, שעובדות יפה מאוד על עמנו הטיפש בחלקו הגדול. אבל אין לי ממש בעיה עם זה. שביבי יינבח כמה שירצה, כל עוד השיירה תמשיך לעבור (שמאלה).

היום פורסם דוח העוני.

על פי YNET, "דו"ח העוני חושף שוב תמונה קשה מנשוא: כל ילד שלישי עני, 400 אלף משפחות עניות ובסך הכל - 1.58 מיליון עניים. עוד עולה כי מאז 1998 עלה שיעור העוני בקרב ילדים בכ-50%".

עמיר פרץ מיהר לטעון בתגובה כי "אצלנו, תחת הנהגתה של מפלגת העבודה לא יהיו ילדים רעבים".

אני לא מתכוון להתווכח עם הנתונים, ואפילו לא עם הטענות לחומרת התופעה, אבל דבר אחד מציק לי, השימוש שעושים במילה "עוני", והקונוטציה הנוראה שמנסים לנכס לו, משל מדובר בכך ששליש מילדי המדינה הם "ילדים רעבים".

אז מהו בדיוק אותו "קו עוני", שכל מי שמצוי מתחתיו הוא "רעב ללחם"?

בישראל מוגדר קו העוני כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית למשפחה. זאת אומרת, שאם נבדוק מה ההכנסה הפנויה (הכנסה לאחר תשלומי העברה ומסים) של כל משפחה ומשפחה בישראל, וניקח את המשפחה האמצעית (החציונית) מביניהן, כל משפחה שהכנסתה הפנויה שווה למחצית ומטה מהכנסתה של המשפחה החציונית, תחשב לענייה.

הבעייתיות העיקרית שבשיטת מדידה זו היא שהיא כלל אינה בודקת מה גובה ההכנסה של משפחה זו או אחרת, אלא רק מה היחס שלה להכנסות של אחרים, דבר שעלול ליצור עיוות אמיתי. כך למשל, משפחה בעלת הכנסה של 20,000 דולר לחודש, המתגוררת בארץ בה משפחות רבות מכניסות יותר מ-40,000 דולר לחודש, תחשב לענייה. וההיפך, משפחה בעלת הכנסה של 200 דולר לחודש, המתגוררת בארץ בה רוב המשפחות מכניסות פחות מ-400 דולר לחודש, לא תחשב לענייה. בעייתיות זו של השיטה הנוהגת בארץ מתווספת לאחרות, אבל לא פה המקום לפרטן (למשל, השיטה גם לא מודדת את רמת ההוצאות של המשפחה, אלא רק את הכנסותיה, ובכך היא מעקרת רכיב רלוונטי לבחינת עונייה של המשפחה).

מספר ימים לפני פרסום דוח העוני האחרון, התפרסמה ב-NRG כתבה על ממדי ומדדי העוני, ובה סוף סוף התייחסות נורמאלית לשיטה המעוותת הנהוגה בישראל, ואת מה שתמצתי למעלה, אפשר למצוא בהרחבה שם.

באותה כתבה נכללו מספר נתונים מעניינים. לפי דוח העוני, חמישית מהמשפחות (וכשליש מהילדים!) הם עניים. משמעות הדבר היא שבערך שני העשירונים התחתונים נחשבים לעניים. והנה, אפילו ביחס לעשירון התחתון (וביתר שאת כמובן ביחס לעשירון התשיעי) אנחנו מוצאים בנתוני שנת 2003 נתונים שלא היינו מצפים למצוא אצל רעבים ללחם:

- ל-99% מאנשי העשירון התחתון יש מקרר.

- ל-88% יש מכונת כביסה.

- ל-81% יש טלוויזיה.

- ל-80% יש תנור אפייה.

- ל-72% יש טלפון נייד אחד לפחות.

- ל-56% יש מיקרוגל.

- ל-37% יש מכשיר וידאו.

- ל-35% יש שואב אבק.

- ל-30% יש מחשב.

- ל-28% יש מזגן.

- ל-20% יש מכונית.

זאת אומרת, של"עני" בן העשירון התשיעי יש כנראה בבית מקרר, מכונת כביסה, טלוויזיה, תנור אפייה, טלפון נייד, מיקרוגל, וידיאו, שואב אבק, ואולי גם מזגן ומכונית. אדם שמחזיק במכשירים שכאלה יכול להיות במצוקה כלכלית, אבל בעיניי הוא לא יכול להיחשב לעני. אגב, לפי אותה כתבה, רוב האנשים מבין אלה המוגדרים היום "עניים" חיו ברמת חיים גבוהה יותר מזו שרווחה בקרב השכבות המבוססות בשנות השישים.

אז מה בעצם מסמל קו העוני? לדעתי הוא מסמל לא יותר מאשר את הפערים הכלכליים שבין העשירונים העליונים לתחתונים (היקף אי השוויון במשק), וכל זאת בלי קשר למידת העוני האמיתי של השכבות החלשות. נתון כזה הוא אמנם בעל חשיבות ויש להתחשב בו בתכנון כלכלת המדינה, אבל עם כל הכבוד, אין בו כדי להעיד על מצוקה ללחם.

בהתאם, אם מחר מגדילים פי 3 את ההכנסה של השכבות החלשות, ומגדילים במקביל פי 4 את ההכנסה של יתר השכבות, התוצאה האבסורדית תהיה שלפי מדד העוני יהיו בישראל יותר עניים מאשר היום. וזו לא דוגמא סתמית. רמת ההכנסה הממוצעת עולה בישראל בשנים האחרונות, כולל זו של השכבות החלשות, אך תוחלת העוני ממשיכה לעלות אף היא, בלי שהיא משקפת כהוא זה את מצבם האמיתי של העניים ואת יכולתם לחיות בכבוד.

בקיצור, עניי עירנו אולי קודמים לעניי מדינות העולם השלישי, אבל הם לבטח לא עניים יותר או רבים יותר מהם.

אז מר פרץ היקר, בפעם הבאה שמתפרסם דוח העוני, תדבר פשוט על צמצום פערים בחברה הישראלית כחלק ממשנתך הסוציאליסטית הלגיטימית, ואל תתיימר לטפל בשכבת העניים האמיתית שיש בישראל, שהיא לא מקיפה שליש מהילדים במדינה, וגם לא חמישית מהמשפחות בישראל, וגם לא עשירית מהן. לעניים חייבים לדאוג אבל לא באמצעות סיסמאות נבובות על פערים חברתיים, אלא בעזרת הושטת סיוע ממוקד לאותו מיעוט מסכן שגר בבתים בלי הסקה או ברחוב.

ומאיפה נשיג את הכסף כדי לסייע לעניים, תשאל? את זה כבר תלמד מביבי איך לעשות (תקציב מאוזן, גידול בצמיחה, עידוד השקעות, עידוד עבודה)