תמיד קל לעמוד בצד ולהשיא עצות. הרבה יותר קשה למלא אחריהן.

אני עצמי תמיד משיא עצות לאחרים בעניינים שאני לא פועל בהם בהתאם לעצות שלי. אבל לדעתי זה מותר. זה שאתה לא עושה את הדבר הנכון לא אומר שאתה לא יודע מהו. אבל זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו.

בכל מקרה, הצצתי קודם בחדשות בוואיי-נט, ועל כל דבר היה לי מה להעיר, או פתרון יצירתי להציע לכל הפחות. זה לא כל כך יוצא דופן, אבל בכל זאת, אני לא מהנודניקים האלה שמעירים לכולם על כל דבר. אז אולי החדשות דפוקות? תשפטו בעצמכם. אני הולך להביא עכשיו כמה דוגמאות מייצגות.

"מוקד העוני מספר אחת: מזרח ירושלים"

"במזרח ירושלים חיו אשתקד כ-220 אלף תושבים אשר מחציתם חיים מתחת לקו העוני"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2809936,00.html

ההצעה הרגעית שלי: להעביר עצמאית לרשות הפלשתינאית.

הצעה חלופית: שיחצו את מזרח ירושלים לשני חלקים, בדיוק על קו העוני. את אלו שמתחת אפשר להציע במסגרת המשא ומתן.

"בדו"ח שפירסם היום (ה') המוסד לביטוח לאומי מופיעה בני-ברק כעיר הענייה ביותר"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2809936,00.html

ההצעה הרגעית שלי: להעביר למזרח ירושלים.

הצעה חלופית: לפרסם את הדו"ח רק במזרח ירושלים.

"שרון היפנה את החוקרים לבנו גלעד"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2809677,00.html

ההצעה הרגעית שלי: שיפנה אותם למזרח ירושלים.

הצעה חלופית: שיפנה אותם לרשות הפלשתינאית (אבל לא לבני ברק, אין טעם).

"אירופה שוקלת להחרים דיפלומטים ישראלים, בתגובה למדיניות ישראל המחרימה דיפלומטים אירופים, שנועדו עם יו"ר הרשות הפלסטינית"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2809849,00.html

ההצעה הרגעית שלי: שישלחו את אירופה לרשות הפלשתינאית (ככה הם יוכלו להיפגש עם עראפת ולא יהיה להם זמן להחרים אף אחד בינתיים)

הצעה חלופית: שישלחו את הדיפלומטים הישראליים לרשות הפלשתינאית (תודו שיש הגיון בלקבץ את כל המוחרמים באותו מקום).

"שרון: אנו על סף הזדמנות לשלום"

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-8,00.html

ההערה הרגעית שלי: עדיף להיות על סף השלום או בהזדמנות לשלום מאשר על סף הזדמנות לשלום.

ההצעה הרגעית שלי: ששרון יתחלף עם עראפת כראש הרשות הפלשתינאית (גם יהיה לו קל יותר לעשות שלום עם עצמו וגם אם במקרה המו"מ יתפוצץ, הוא יוכל לגרש את עצמו).

הצעה חלופית: ששרון יחרים את השלום ויפנה אותו למזרח ירושלים.

"בכיר אמריקני: סימנים לקשר של אל קאעידה לפיגועים ביום ב' בעיראק"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2810175,00.html

ההצעה הרגעית שלי: שיעבירו את עיראק למזרח ירושלים (אנחנו כבר נטפל בהם)

הצעה חלופית: להעביר את אל-קעידה למזרח ירושלים (ראה לעיל)

הצעה אחרת לגמרי: להחרים / לגרש (מחק את המיותר) את אל קעידה ולהפיץ שמועות על מחלות קשות שתקפו את בן-לאדן (רגע, כבר ניסו את זה עליו וזה לא הלך. כנראה שהוא באמת בן דוד של עראפת, כמו שכמה מחברי הטובים ביותר טוענים).

רואים? אמרתי לכם שזו לא חוכמה לייעץ. עכשיו נראה את שרון מיישם את השיעור.

בשלב הזה אני עוד נמנע מלתת שיעורי בית.

מכל אלה אני מעדיף את הסיווגים שמחלקים את העולם לשניים. כאלה שכן וכאלה שלא. יש משהו שובה לב בחלוקה הכל כך שחורלבנה הזאתי.

האמת שאני לא ממש בטוח שיש דבר כזה, לחלק באמת לשניים. הרי לא חסרים גוונים של אפור (איך קראו ללהקה ההיא?). אבל בכל זאת, מותר פעם אחת לעשות הכללות, לא?  וחוץ מזה, באומנות כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה (איך קראו למנחה ההוא? [רמז: קרח, רזה ונמוך]).

וכאלה לא חסרים גם. שחורלבנים. גברים-נשים (תתעלמו מהאנדרוגינוסים), שמנים-רזים (תתעלמו מהממוצעים), אהבה-שנאה כלפי אמריקה, גויאבות, גיל ריבה, טונה, וזה אפילו לא מדגם מייצג.

אחת מההבחנות האהובות עלי היא בין מיני שוקולדים. ואני מתכוון למריר ולחלב. כל השאר לא חשוב. האמיתי מול המזויף. האנין מול הפשוט. המתוק מדי (וזהו) מול בעל הטעם המורכב (ועוד).

ואולי אפשר לאבחן אופי של אנשים לפי העמדה שהם נוקטים ביחס לסוגיית המריר-מתוק? קחו אותי למשל, דפנטלי שוקולד חלב. לא מתקרב למריר גם אם הוא הדבר היחיד שיש במקרר. והחלבי? יכול בקלות להיבלע במלואו בשניות אל תוך מלתעות מזילות ריר (יכול, אבל לא קורה הרבה, ככה זה כשיש צאצאים שתמיד חושקים בו יותר ממך, או לפחות זריזים יותר).

ומה זה אומר עלי בדיוק? שאני לא אנין? (כנראה שלא), לא יודע להעריך דברים טובים באמת?, "לא מבין כלום?" (LOL), סכריני מדי?, לא מסוגל להתמודד עם טעמים (ובכלל דברים) מורכבים שדורשים הסתגלות? (תמיד מדברים על ידע נרכש, אבל יש גם טעם נרכש? ע"ע בירה, סיגריות וכו', שדווקא אותם למדתי לחבב, שלא יהיו אי הבנות).

ומה זה אומר על ההפכפוכים שלי? כאלה שבודקים את אחוזי הקקאו לפני הטעימה? ("בשוויץ אין פחות מארבעים"), הם מרירים יותר? קצת סנוביסטים אולי? בעלי חיך מפותח? (מבדיקות מדגמיות עולה שהגודל לא קובע בענייני לשון), אבל מצד שני יכול להיות שזה דווקא אומר עליהם שהם יכולים ליהנות גם כשלא הכל מתוק. אולי לגביהם המרירות דווקא מדגישה את המתוק שיש בשאר.

לא יודע. נראה לי שבסוף דווקא הוכחתי שהסיווג הזה נדון לכישלון מלכתחילה. ועוד לא התייחסתי בכלל לסוגיות בוערות כמו גודל הקוביות, הצבע, המילוי (אם בכלל), והצורה (משולשים?? מישהו שם התחלק על השכל. ועוד כאלה קשים. לדעתי זה אמור לשמש יותר בתור סטנד לדיסקים). כנראה שהשאלות האלה תישארנה פתוחות (לפחות עד לעבודת הדוקטורט שאולי אני אעשה כתנאי קבלה למשרת קונדיטור בעלית).   

בכל מקרה, שיבושם להם. אפילו עם קליפת תפוז מרירה מגוררת לה מלמעלה.

אני, על השוקולד שלי, מעדיף פרות.