גם אליי הועברו להם שרביט וגם מקל.
אבל אני מסוגל, לכל היותר, לשרבט עליהם שרבוטים.
לא להרימם, ובטח שלא להעבירם הלאה.
אז במקום שלושה סודות עמוקים, הנה לכם שלושה פרופילים של סרבני שרבוט.
***
דוד חכך בדעתו.
לספר שלושה דברים על עצמו שאף אחד לא יודע עליהם ?
זה הרי מגוחך. אם לא יודעים עליהם, אז כנראה שיש לזה סיבה טובה, לא ?!
דוד התרגל לחיות חיי סוד. אולי זו היתה העבודה בה הוא בחר, שהרגילה אותו לנהוג ככה גם בחיי היומיום שלו, אולי באמת היה לו יותר מדי מה להסתיר, ואולי הוא פשוט לא אהב לחלוק כלום עם העולם, שומר את הקלפים קרוב לחזה. בכל מקרה, זה לא עניינו של אף אחד, מה שהוא עושה בינו לבין עצמו. או בינו לבין אחרים.
הוא חייך לעצמו, נזכר בכל מיני חוויות מהעבר. הם בטח היו נהנים לקרוא על הפרשייה של הדולרים המזויפים, או על זו של נערות הליווי, או על המקרה ההוא שהתחיל בבאר בתל אביב, המשיך בקומה ה-44 של רב קומות בניו יורק, ונגמר בקסבה של שכם. ובכלל, אין מי שלא היה מסתקרן מלקרוא על אחת מעשרות החקירות שהוא עשה. או אה, איזה דברים פיקנטיים הוא צבר במשך השנים.
אבל אם יום אחד הוא יפרסם משהו על עצמו, והרי לא חסר על מה, הוא יעשה את זה בצורת אוטוביוגרפיה מרשימה, שאולי תגרוף רווחים נאים.
אם כבר להתערטל בלי לגמור מזה, אז לפחות כמו זונה.
***
אריאל אפילו לא התלבט.
יש לו שפע של דברים שאף אחד לא יודע עליהם.
לא רק שאף אחד לא יודע עליו הכל, אלא שרוב האנשים לא יודעים עליו כלום.
אבל אלה צריכים להיות דברים מעניינים, אפילו מאתגרים, לא ?
הרי לספר על איך בשבוע שעבר נתקעו לו שאריות של תירס בין השיניים למשך יומיים בלי שהוא הצליח להוציא אותן, זה לא משהו שראוי לכלול אותו ברשימה מכובדת שכזו.
אם הוא רק יכול היה להוסיף לזה סוף מפתיע - כמו למשל, שבזמן שחיטט עם גפרור בפיו הוא דרס את הכלב המעצבן של השכנים בטעות, או שהשאריות נחלצו מפיו בדיוק כשלחץ את ידה של אליזבת השנייה - אבל שקרים קטנים שכאלה היו כמו להחמיץ את הפואנטה של כל העניין.
והוא לא הצליח למצוא משהו מרשים אחד, שלא לדבר על שלושה.
האמת, שכן יש לו כמה אנקדוטות יוצאות דופן, אבל עליהן הוא לא יספר.
כמו הפעם ההיא שהוא הציץ (בטעות! באמת שהוא לא התכוון) למורה עדינה, בזמן שהביא לה הביתה את עבודות חופשת הקיץ שהיא נתנה לכל הכיתה (זה נכון שהוא התנדב לעשות את זה כדי שיוכל לראות את הבית שלה, אבל הוא לא חלם על לראות יותר מזה. טוב, אולי כן חלם, בלילה לפעמים, אבל לא באמת רצה. וגם אם רצה, לא היה מעיז להציץ בכוונה, זה בטוח).
אז מה הוא יגיד? שדלת הכניסה לא היתה נעולה ושדלת האמבטיה היתה פתוחה, ושהוא כמו אידיוט באמת לא הבין מה קורה, ובאמת לא חשב על רעש המים שבקע מהאמבטיה, עד שנעמד מולה עם ערימה של עבודות בשתי ידיו, בוהה בה מבלי יכולת להסיר את מבטו? זה יהפוך אותו לאידיוט גדול עוד יותר בעיני האחרים, וגם ככה אף אחד לא חושב עליו דברים טובים יותר מדי.
ואותו דבר אפשר להגיד על המקרה ההוא בקיבוץ עם הקופה של הכסף הקטן, ועל הפעם ההיא בעבודה שנתנו לו קרדיט על הכתבה שארליך כתב שבוע לפני שהוא מת מהתקף לב.
כל מה שיש לו ביד זה סיפורים קטנים על יומיום משעמם, וכשבאמת צץ כבר משהו, זה משהו שהוא מתבייש בו.
אם כבר להתערטל לעיני כולם, אז לפחות שיהיה משהו שווה להראות שם מתחת לבגדים.
***
סימה גיחכה לעצמה.
ולכל מי שישב סביבה בבאר.
אחרי שלושה חצאים של בירה היא או מגחכת או מגהקת. וברור שעדיף לגחך.
נראה לך שאני אספר לך על עצמי דברים אינטימיים? היא ענתה לבחור המתעניין שישב לידה, מנסה לכרוך את עצמו סביבה. דברים כאלה אני שומרת לחברים הקרובים שלי, בשיחות של ארבע עיניים, ולא מגלה לאחרים, בייחוד לא לכאלה שפגשתי לפני כמה דקות.
זה לא שהיא התביישה ממישהו, ההיפך, היא אפילו אהבה לספר על עצמה, גם כשלא התבקשה, אבל לפחות לספר למישהו שנראה טוב ויהיה מצחיק, בניגוד לנודניק הזה.
אבל הבחור לא הרפה.
אז סימה הלכה לעשות פיפי.
אם כבר להתערטל לגמרי, אז לפחות שזה ייגמר בזיון, או בשירותים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
