הדג נעצר מהמרוץ התזזיתי שלו לשנייה אחת.

הוא הביט בעיניים לא ממוקדות באלמוג המתנפנף לאיטו.

זה היום הכי קצר בשנה, אמר הדג, ועוד לא הספקתי לעשות כלום היום.

אמר וזינק למאוץ מחודש.

למחרת היום, הדג נעצר מהמרוץ התזזיתי שלו לשנייה אחת.

הוא הביט בעיניים לא ממוקדות באלמוג המתנפנף לאיטו.

סוף השנה מתקרב, אמר הדג, ועוד לא הספקתי לעשות כלום השנה.

אמר וזינק למאוץ מחודש.

חלפו שבועיים, והדג צנח ומת למרגלות האלמוג.

הוא הביט בעיניים מזוגגות באלמוג המתנפנף לאיטו.

והאלמוג החזיר לו מבט של אלף עיניים בלתי נראות,

והמשיך להתנפנף לאיטו.

***

סבא שלי נשבע שזה סיפור עם מוסר השכל שהמציא איזה חכם סיני עתיק.

אבל אני ידעתי שזה משהו שהוא המציא בדרך מהסלון למיטה שלי.

סבא שלי לא היה דג, אבל גם בתור אלמוג קשה לי לדמיין אותו.

לילה טוב, תישן עכשיו, ובלי חלומות על ים.

מבטיח, לילה טוב, סבא.

***

התעוררתי שנייה לפני שהכריש הצליח להבקיע את הקיר המתפורר של הספינה הטבועה, בתוכה התחבאתי מזעמו. זה היה האמצע של הלילה הכי ארוך בשנה, שנראה מהחלון שמעל המיטה שלי כמו כל הלילות, או לפחות כמו רובם.

קמתי להכין לי כוס קפה. בערך עשרים שנים חלפו מאז שסבא הפסיק לספר לי סיפורים-של-לפני-השינה, ובדיוק תשע עשרה שנים חלפו מאז שהוא נפטר.

זה היה האמצע של הלילה הכי ארוך בשנה, שנראה מהחלון שמעל המיטה שלי כמו כל הלילות, אבל בשבילי הוא היה שונה.

בלילה הזה תמיד העדפתי לדמיין את עצמי בתור אלמוג, חסר תודעת זמן, מתנפנף לאיטי.

שתיתי את הקפה עוד לפני שהוא התקרר לטמפרטורה חסינת כוויות, כדי להספיק לטעום טעם של געגועים, לפני שהשנייה הלא ממוקדת תחלוף.