[הדברים מובאים מתוך הרצאה שנשא סיר אדמונד ג'ונס בשלהי שנת 2003, בפני הוועדה המלכותית הבריטית לחקר הזקנה, יומיים לפני שנפטר בשנתו בשיבה טובה]
מזה כארבעה עשורים אני חוקר תהליכי הזדקנות בטבע. התמקדתי יותר בבעלי-חיים, שהם לכל הדעות פציינט או ספצימנט נוח הרבה יותר מבני אדם, אבל לא בחלתי גם בחקר הולכי-על-שניים. במסגרת מחקריי השונים נתקלתי במספר תופעות מעניינות ואפילו יוצאות דופן, ושתיים מהן היו קשורות למין האנושי.
בסוף שנות השישים גיליתי תופעה ייחודית בקומונה אינדיאנית נידחת. אצל כל חברי הקומונה שהגיעו לגיל מסוים הפסיק תהליך ההזדקנות, ואפילו החלה מגמה איטית מאוד של הצערת הגוף. עד כדי כך שגברים ונשים בגילאי מאה ומעלה נראו חיוניים ובריאים יותר מאשר חבריהם בני השישים. מאז אותה פגישה מקרית עם חברי הקומונה, שאירעה במהלך שיטוט עצמאי שערכתי בג'ונגל במרכז אמריקה לצורך איתור זן נכחד של פומות, ליוויתי אותם במשך שנים רבות, עד שהקומונה כולה נכחדה בהתפרצות קטלנית של הר געש שנחשב עד אותה עת כבוי. בגלל אותה התפרצות הפסדתי, כך כולם אומרים, זכייה בפרס נובל.
במשך שנים רבות ניסינו, אני ועמיתים שהבאתי איתי לקומונה, לבודד את הגורם שעוצר את תהליך ההזדקנות ומצעיר את הגוף, אך ללא הועיל. בדקנו את הרכב המזון, החומרים הנרקוטיים שבהם הם עשו שימוש, הסביבה, הרגלי ההתנהגות, האקלים, ומה לא, אבל שום דבר לא הצביע על משהו שיכול היה להיות הגורם לתופעה. אחד מעמיתיי, אדם כבן חמישים ושש, אף עבר להתגורר במקום למשך 15 שנים, עד שמת מהכשת נחש, אך לא אובחנו אצלו סימפטומים דומים.
בביקוריי בקומונה ניהלתי שיחות ארוכות עם הצ'יף, מנהיג הקומונה שנראה כבן חמישים אך טען שהינו בן למעלה מ-140 שנים, דבר שגובה בראיות לא מעטות במסגרת הבדיקות המקיפות שעשינו במקום. הצ'יף תלה את התופעה המוזרה ברוחות הטובות שהגנו על הקומונה, אך במהלך שהותי במקום מעולם לא נתקלתי בשרידים לנוכחות של רוחות כלשהן בסביבה, והתעלומה נותרה בעינה.
יותר מעשור אני חוקר גם את מחלת הפרוגריה, הידועה גם בשם האצ'ינסון-גילפורד, על שם שני עמיתים שלי. מדובר במחלה שגורמת להזדקנות מוקדמת, עד כדי כך שחולה ממוצע אינו מאריך ימים מעבר לגיל 13. ילדים שסובלים מהמחלה מאבדים את שערם, עורם מתקלף ומתקמט והם מתים מטרשת עורקים או מהתקשותם. המחלה משפיעה על כל תא בגוף, פרט למוח, ועדיין לא נמצאה לה תרופה. בשנים האחרונות נתקלתי ביותר מדי ילדים קטנים שנראו מקומטים כבני שמונים, הרגישו זקנים וסבלו מכל תחלואי הזקנה, עד שמתו מזקנה בגיל העשרה, מראה שאינו משובב נפש כלל ועיקר.
לפני מספר שנים הגיעו אלי שמועות על כך שבאי קטנטן בדרום האוקיינוס ההודי לוקה אחוז גבוה ביותר של האוכלוסייה בפרוגריה. כשהגעתי אל האי, התברר לי מתושבי המקום כי המחלה פושה באי עוד מימי אבות אבותיהם וכי למעלה ממחצית הילדים מוצאים את מותם בגיל צעיר בגללה. במשך כמה שנים ניסינו, אני ועמיתים שהבאתי איתי לאי, לבודד את הגורם שמאיץ את תהליך ההזדקנות של תושבי האי, אך ללא הועיל. בדקנו את הרכב המזון, החומרים הנרקוטיים שבהם הם עשו שימוש, הסביבה, הרגלי ההתנהגות, האקלים, ומה לא, אבל שום דבר לא הצביע על משהו שיכול היה להיות הגורם לתופעה. גם רדיקלים חופשיים, שנחשבים לגורם מכריע בכל הנוגע להאצת הזקנה, לא נמצאו באי. תושבי האי תלו את התופעה המוזרה ברוחות הרעות שסבבו את האי, מאז שתושביו הקדומים הרהיבו עוז לקרוא עליהן תיגר, אך במשך שהותי באי לא נתקלתי בשרידים לנוכחות של רוחות כלשהן.
ואז, לפני כחודש ימים בערך, בשעה שהתלוננתי בפני חבר על הנסיעות חובקות העולם שעלי לבצע בגילי המתקדם, מדי כמה שבועות, ולאחר שנאלצתי להראות לו את המסלולים השונים שעשיתי במשך השנים, על גבי הגלובוס הגדול שאני מחזיק מזה כמה עשורים בחדר העבודה שלי, הכתה בי עובדה מצמררת. אותו אי קטנטן נמצא בדיוק בקצהו השני של העולם, בהשוואה למיקומה של הקומונה האינדיאנית. שבוע לאחר מכן כבר היו בידיי העובדות המדויקות. האי נמצא בדיוק בקווי האורך והרוחב ההופכיים ביחס לקומונה, ובשנים בהן היה לנו מעקב סטטיסטי ביחס לאי ולקומונה גם יחד, היתה התאמה בין מספר מקרי הפרוגריה באי לבין מספר חברי הקומונה שעברו את גיל השישים.
בשלושת השבועות האחרונים הייתי עסוק בניסיון למצוא הסבר לנתונים החדשים שנתחוורו לי. עמיתים שפניתי אליהם הגיבו בביטול לאפשרות שיש קשר בין שני המקרים, וחלקם אף מאן להאמין לעצם נכונות טענותיי בדבר הקומונה שחבריה הפכו צעירים עם חלוף השנים. מחברי הקומונה לא נותר שריד, ואילו אנשי האי שתחקרתי לא יידעו מאום על הקומונה או על קשר אפשרי בין הקללה הרובצת עליהם לבין אחרים. בלית ברירה, ומכיוון שחונכתי שלא להאמין בקיומן של רוחות, פניתי לעולם הטבע, המוכר לי היטב, על מנת לחפש פיתרון לתעלומה.
בטבע ידועים מספר מקרים של הזדקנות מהירה של מינים שלמים. הבולט מביניהם הוא דג הסלמון הפאסיפי, שלאחר "מסע השיבה הביתה" המפורסם שהוא עורך, הכולל שיבה מפרכת ורציפה מלב האוקיאנוס לאותו פלג נחל שבו הוא נולד, לשם הזדווגות, הוא מתחיל תהליך הזדקנות המכונה בשם "המפץ הגדול". כך, "בתוך כמה ימים הסלמון פשוט מתפורר - שריריו מתרופפים, עורו משנה צבע, השלד מתעוות, הוא נעשה רגיש לזיהום ועוד. תהליך ההזדקנות כולו, הנמשך אצל בני האדם 50 שנה ויותר, מתרחש אצלו בימים ספורים." (בחרתי לצטט מדבריו הציוריים של עמיתי, ד"ר יעקב גינדין, מהמכון הגריאטרי לחינוך ומחקר במרכז הרפואי קפלן ברחובות).
לעומת זאת, קיימים בטבע "מיני בעלי חיים גדולים, כמו בקר או נמרים, שכלל לא זוכים להזדקן. במקום זאת, שיניהם נשחקות וקהות הרבה לפני תחילת תהליך ההזדקנות, ובחוסר יכולת לחתוך לעצמם מזון הם מתים מרעב בעודם חיוניים, זריזים ובריאים כמו נמרים או פרות צעירים יותר" (שוב, ציטוט מדברי עמיתי גינדין)
והנה שלשום - וכאן המקום להתנצל על כך שאיני נושא בפניכם את אותה הרצאה שהייתי אמור לשאת במקור, על תופעות לוואי בגיל הבלות - שעה שהפכתי ביני לביני בין המקבילות הקיימות בטבע לתופעת האי והקומונה, הבליח בי רעיון מרחיק לכת, בעל בסיס שלא ניתן להתייחס אליו בביטול גמור. במקרה נכחתי לפני כשבועיים בדיון שנערך בוועדה של כנסת ישראל בעניין התרת או איסור שיבוטים, במסגרתו טען פרופסור בולסלב גולדמן כי יצורים משובטים נוטים להזדקן בקצב מהיר, ומסתבר כי נוכחותי בדיון עקר זה היתה המפתח לפתרון.
אותו גולדמן, עולה חדש מרוסיה, היה חבר בוועדה מיוחדת בברית המועצות הקומוניסטית, אשר ערכה ניסויים בתהליכי הזדקנות בבני אדם ובבעלי חיים עוד מאמצע המאה העשרים, ולמעשה יירשה את פעילותה מוועדה קודמת שעסקה בכך עוד במאה התשע-עשרה. כיום מצויים כל תיקי הוועדה במרתפים סודיים במוסקבה. חבר ילדות שלי, המשמש כאחראי על הארכיב שם, ואשר עד היום עזר לי מספר רב של פעמים, פקסס לי אתמול מסמכים רבים המעידים על כך שאותה וועדה היא האחראית לתופעות המתמיהות שסקרתי עד כה.
מסתבר כי מדי ירח מלא, בשעה שכל חברי הקומונה היו מסוממים לחלוטין במסגרת טקס הקורבן החודשי שנערך על ידם לרוחות המיטיבות שלהם, היו כוחות מיוחדים מבצעים בחברי הקומונה רענון מערכתי שכלל שתילת תאים חדשים בגופם, במטרה להצעיר אותו. עוד מסתבר כי צוות מקביל היה אחראי על זירוז הזדקנותם של תושבי האי בהליך מהופך. אבל בזה זה לא נגמר. מסתבר כי צוותים וותיקים אחראים מזה למעלה ממאה שנים להליך הזדקנותו המואץ של הסלמון הפאסיפי, אשר מושג על ידי כיתור להקות הענק בעודן באוקיינוס, והחדרת חומרים רעילים לגופם של הדגים באמצעות זיהום הסביבה המימית בה הם שוחים. ועוד מסתבר כי צוות ענק הפרוש ברחבי העולם מעניק חיות מחודשת באמצעים כימיים לכל עדרי הבקר והנמרים ברחבי העולם מדי עונה בעונה.
ולאלו מכם שעוד נותרו ישובים על כיסאותיכם באולם המתרוקן, אני אוסיף כי בשיחה עם גולדמן שערכתי כשעה לפני עלייתי לבמה כאן, התחוורו לי עוד שלוש עובדות נוספות. ראשית, בעקבות הביקורים התכופים שלי ושל עמיתיי בקומונה הוחלט על סגירת הניסוי, ובעקבות זאת פוצץ הר הגעש הסמוך בפיצוץ מבוקר אך יעיל. שנית, הבחירה בשני קצוות הופכיות של כדור הארץ, לשם עריכת הניסויים ההופכיים, היתה לא יותר מאשר בדיחה פרטית של חברי אותה וועדה מיוחדת. ושלישית, כיום גולדמן ממשיך בניסויים דומים בשיתוף עם גופי ביון ישראליים.
אני מקווה שהנאום הזה יימנע את המשך הפעילות הברוטאלית. אני אעמיד את המסמכים לעיונו של כל דורש תוך שבוע מהיום. תודה לכולכם.
[המסמכים עליהם דיבר סיר ג'ונס לא נמצאו מעולם]
[בחדר השינה של סיר ג'ונס נמצא גיליון ספורט של עיתון מעריב]
[המוסד הישראלי מכחיש כל קשר למותו של סיר ג'ונס]
[עיתון מעריב מגיב כי בעת שהותו של סיר ג'ונס בישראל, הוא קיבל מנוי-כבוד-בחינם לעיתון]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
