חלק ג' - היא

(3)

לאחר אותה פעם בה כל אחד מאיתנו סיפר לשני את סיפורו, יצא לנו לדבר על ההשלכות האפשריות של מה שקרה לנו בעבר.

אני לא פסלתי את האפשרות, שהמראה של אימי משחקת את השולטת עם אבי, נטע בי איזה זרע פורענות ששנים אחרי כן התפתח לכדי צורך לציית לבת זוגתי, אם כי האמנתי שאותו צורך נובע ממשהו עמוק יותר, ככל הנראה הרצון לבחון איך זה לרסן לחלוטין את הרצון העצמי של עצמך. כשהעניין עלה בשיחות, נטיתי להסכים שאולי זה היה סוג של זרז, אך מייד הייתי מסייג את דבריי באומרי שזה בטח לא הגורם הבלעדי ואפילו לא העיקרי למשיכתי לציות.

את, לעומת זאת, הכחשת כל קשר בין התקריות להן היית עדה בילדותך לבין נטייתך לשלוט. רמזים בעניין הזה היו מכעיסים אותך, וסירבת להכיר באפשרות שאת מחקה את מעשיו הנוראים של דודך, וגם באפשרות שאת מורדת בהם.

***

- שב שם ואל תזוז, סיננת בשקט לעבר הנער, כשאת מצביעה לכיוון קצה המיטה הקרוב לדלת.

הנער עשה כדברייך.

- קודם כל, רק שתדע, שלא איכפת לנו מה תספר ולמי תספר עלינו, ואיומים לא יביאו אותך לשום מקום, לפחות לא במקרה הזה.

- אני מצטער, השיב הנער, רק נלחצתי מההתעלמות שלכם ופתאום זה יצא החוצה בלי שהתכוונתי בכלל.

הנער ישב על אחת מפינות המיטה, אדום ממבוכה ומכווץ מאי נעימות, ונראה מסכן למדי.

- אתה מפחד ממשהו? שאלת את הנער במבט נוקב.

- יש לי ממה? השיב הנער בשאלה משלו.

באותם רגעים צצו מול עינייך התמונות שהצלחת להדחיק כל כך טוב ולהעלים אפילו מעצמך, במשך השנים. למבטים חוששים היית רגילה ממשחקי השליטה שלנו, שלפעמים הילכו על קו דק שבין כאב שמסב גם הנאה לבין כאב שמסב בעיקר סבל, אך אולי היו אלה הפנים הצעירות והסמוקות של הנער, שניראה צעיר מכפי גילו, שהעלו בך את הזיכרונות שרצית לשכוח.

לרגע לא חשבת להפוך את הנער לחלק מיחסי השליטה שלנו. ממילא מיעטנו לערב אחרים בעניינינו הפרטיים, לא כל שכן קטינים, שהיו בעינינו טאבו. השאלה שהתחבטת בה היתה האם לפתוח בפני הנער צוהר לעולם הזה שלנו, שברור היה שהוא מושך אותו, או לסרב לשמש לו כמורי דרך מזדמנים בשל גילו הצעיר.

הבעיה היתה שלא הצלחת למצוא סיבה אחת טובה לכך שנימנע מלהסביר לו כמה מושגי יסוד, או אפילו להדגים בפניו ציות מינורי, רק כדי שידע במה בכלל מדובר והאם הוא נמשך לתחום, למעט אותם זיכרונות ילדות שלך, שעברו באותם רגעים מול עינייך שוב ושוב, ומילאו את פיך מים. וכך, בפעם הראשונה בחייך, הסכמת להרהר באפשרות שאכן למשקעי העבר שלך יש השפעה על מעשייך בהווה.

אולי דווקא כדי להוכיח לעצמך שאת לא מושפעת מאותה פרשייה, ואולי בגלל שמאסת בלהרהר בכך, הורית לי להסביר לנער מהם יחסי שליטה, מהן דרכי הביטוי השונות שלהם, וכיצד ראוי לתחום את גבולותיהם.

אני התיישבתי קרוב לנער, ובמשך שעה ארוכה סקרתי בפניו דוגמאות, אפשרויות ומושגים שונים, כשאת מתערבת מדי פעם בדבריי, כדי להבהיר כיצד את רואה את הדברים. הנער הקשיב בנימוס, מדי פעם התערב ושאל שאלות, אך נראה היה שהוא לא ציפה להרצאה תיאורטית ומתארכת, והיה מאוכזב מכך שלא זכה להדגמה מעשית.

- איך זה נשמע לך? מעניין? מושך? שאלת בעוקצנות, למראה פניו המשועממות של הנער.

- קצת יותר מדי חוקים וכללים, אם להודות על האמת, ענה הנער. מרוב הסברים ואזהרות זה כבר נראה לא ספונטאני ולא ממש מגרה.

- תראה, מה שניסינו להגיד לך הוא שזה לא משחק ילדים, ובלי זהירות ואחריות אפשר לגרום נזקים, אבל אני רואה שזו לא הדרך הנכונה להעביר לך את המסר, אז בוא ננסה שיטה אחרת, מוכן?

הנער הנהן לעברך בראשו, בהתעוררות מחודשת.

- אוקי, אז תתפשט. 

חלק ג' - היא

(2)

כמה ימים אחרי שהגענו לאי, בשעה ששנינו היינו בתוך הבקתה, נשמעה דפיקה בדלת. אמרת לי להציץ החוצה ולראות מי זה. זה היה הנער הרזה עם השיער השחור, זה שהשקיף עלינו מקרוב ומרחוק כשהיינו על החוף, בזמן שהכתבת לי כללים לזמן שהותנו באי.

- אני יודע שאתם בבקתה, אמר הנער, ראיתי אתכם נכנסים קודם. אני רוצה לראות מה אתם עושים שם, אם אפשר. הסתכלתי עליכם כבר כמה פעמים בחוף, ונדמה לי שגיליתי משהו. חשבתי על זה לא מעט, ויש כמה שאלות שאני רוצה לשאול אתכם.

הסתכלתי עלייך במבט שואל, אך את הנחת אצבע על פיך, מסמנת לי שלא לענות לנער.

לאחר מספר דקות של דומיה כבר חשבנו שהנער הלך לדרכו, אך אז הוא התחיל לדבר שוב.

- בבקשה, רק כמה שאלות ואז אני אלך ולא אטריד אתכם יותר.

שלחתי אלייך מבט דומה לזה של קודם, אבל את הסתכלת לעבר הדלת בפנים חתומות, סימן לכך שלא זזת מעמדתך.

***

שנינו נחשפנו כבר בגיל צעיר ליחסי שליטה, או יותר נכון ליחסים מסוג אחר שהיו בהם סממני שליטה, אם כי כל אחד מאיתנו נחשף לכך בנסיבות שונות לגמרי.

אני באתי מעיירה קטנה בצפון-מערב קליפורניה, ששימשה מקום מפלט להיפים מזדקנים. חיינו בבית פתוח, מהרבה בחינות, וכחלק מכך הוריי לא הקדישו תשומת לב מרובה לנעילת דלת חדר השינה שלהם בזמן הסקס. אי אפשר היה לכנות את היחסים בין הוריי כיחסי שליטה, לא בתוך ולא מחוץ למיטה, אבל במעט ההזדמנויות שבהן יצא לי להציץ בהוריי בזמן שהם הזדיינו, הספקתי לראות אותם במספר פעמים משחקים במשחקי שליטה חצי-מבודחים, כשאימי היתה הדומיננטית מבין השניים.

את גדלת בקצהו השני של העולם, בפרבר של העיר דטרויט, בת למשפחת פועלים אפורה, מרובת צרות ומעוטת כסף. כשהורייך היו יוצאים לבלות, הם היו שולחים אותך לבית דודייך, שהיה מרוחק בלוק אחד מביתך, כתחליף לבייביסיטר. דודך היה טיפוס מאוס שפרק את תסכוליו ואי שביעות רצונו מחייו על אשתו ועל בני משפחתו. הוא נהג להשפיל אותם, מילולית ופיזית, וגם להרים עליהם יד, והוא עשה זאת גם מול עינייך שלך.

יצא לך לשמוע מספר פעמים את דודתך מספרת לחברתה הקרובה בטלפון על ההתעללויות של הדוד, ובין היתר גם על ההתאכזרות שלו אליה בזמן קיום יחסי המין, אם בכלל אפשר היה לקרוא להם כך (אונס זו מילה יותר מדויקת), אבל בגלל גילך הצעיר לא הבנת את המשמעות המלאה של הדברים, אלא רק לאחר שפעם אחת יצא לך לחוות את מעשיו של הדוד על בשרך, כשהוא ניסה לכפות את עצמו עלייך בכוח במטבח, בשעה שהייתם לבדכם בבית. למזלך, הצלחת להימלט ממנו ורצת אחוזת אמוק ישר לביתך, שם חיכית בוכייה בחושך להורייך עד שאלה חזרו מסרט. מאז אותה פעם לא נשלחת יותר לבית דודייך.

שנינו לא נטלנו חלק ביחסי שליטה של ממש, ואף לא חזינו בכאלה, אלא רק לאחר שהפכנו לזוג. עם הזמן כיוונה אותנו המציאות לכר הדשא השליטתי, במהלך הדרגתי וטבעי שנדמה כאילו לא יכול היה להתרחש אחרת. גם לאחר שמשחקי השליטה הפכו עבורנו למציאות, לא סיפרנו זה לזו על החוויות שחווינו בילדותנו, אלא רק זמן רב לאחר מכן, אחרי שהיינו יותר פתוחים ויותר בטוחים בעצמנו, בכל מה שנגע לזוגיות שלנו בכלל וליחסי שליטה בפרט.

***

- טוב, תקשיבו, אם לא תפתחו עכשיו אני אדאג לזה שכולם על האי הזה ידעו בדיוק מה אתם עושים, הנער כנראה איבד מסבלנותו, וניסה לשנות טקטיקה ולעבור לטון מאיים.

העדפתי שלא להסתכל עלייך במבט שואל פעם נוספת. ידעתי שאת יכולה לפרש את הרפטטיביות השאלתית שלי כחתירה תחת סמכותך, ולכן נשענתי על גבי ובהיתי בתקרה. האיומים של הנער לא ממש הרתיעו אותי, וידעתי שלבטח הם לא מזיזים לך, כי הרי בשביל כך באנו לאי הזה, כדי לא להתבייש מאף אחד, אבל הסתקרנתי לגבי ההתפתחויות.

למשך מספר שניות לא זעת, רק רגלך טופפה חרישית על הרצפה כסימן לכך שאת חוככת בדעתך מה לעשות, אך לבסוף ניגשת אל הדלת, והצצת דרך קני הבמבוק החוצה, אל עבר דמותו של הנער שהתהלך קדימה ואחורה על החול שבפתח הבקתה. את הסבת את עינייך מהנער וסובבת את ראשך לאחור, מביטה בי שוכב על המיטה, ואז פתחת את הדלת לרווחה, ורמזת בראשך לנער להיכנס פנימה.

חלק ג' - היא

 (1)

אני יושב פה, בחדר הירקרק הזה, מחליף תנוחות כדי שלא יירדם לי התחת. עובר מרביצה לצידה על המיטה, לישיבה על הכורסא עם רגליים מורמות מעלה, וחוזר חלילה. רק אתמול תפסתי את עצמי נשען על הרגליים הרדומות שלה במשך יותר משעה. כשהסרתי אותן ממנה בבהלה, לא התאפקתי והפשלתי את המכנסיים שלה כדי לראות אם לא עשיתי לה סימן כחול. גם ככה הופכים אותה פעמיים ביום על הצד, כי חוששים מפצעי לחץ. זה יהיה מצחיק אם מי שיצא מפה בסוף עם נמק זה אהיה אני. מצד שני, זה יהיה עוד יותר מצחיק אם מי שיגרום למי סימנים כחולים, זה דווקא אני לה. האמת, שום דבר מאלה לא ממש מצחיק.

כשהפשלתי לה את המכנסיים, לא התאפקתי, והורדתי לה גם את החיתול. הכל נראה שם כמו שהוא נראה תמיד, רק פרוע יותר. הייתי אומר מוזנח, אבל זה כל כך עצוב להגיד דבר כזה, שאני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. מיהרתי לשים לה את החיתול בחזרה, לפני שהרגשת הקבס שעלתה לי בגרון תחריף. מי היה מאמין שהמראה של הכוס שלה יעורר בי אי פעם הרגשה כזאת.

עולות לי בראש כמה תמונות, תקריבים כאלה, של ימים טובים יותר. אני יכול לבהות בפיסה של עור במשך שעה. לא שלי, של אחרות, כמובן. אני זוכר את עצמי בוהה בה מיליון פעמים, בוחר ריבוע של כמה סנטימטרים על כמה, ומתבונן בו ממרחק של כלום. אלה לא החריצים של העור שמושכים לי את העין, זה התוואי המיוחד, האישי, של משהו שאני מרגיש קרוב אליו רגשית, שמרגש אותי.

עולות לי בקלות בראש תמונות של הכוס שלה מקרוב. אני יכול לשחק עם הזיכרון שלי, לבחור בין לראות אותי מתבונן בו, לבין לראות אותו בעיניים שלי מאז. אני בדרך כלל מעדיף את האפשרות השנייה. באופן מוזר, בכל אותם קטעים של התבוננות, ואני מתכוון למקרים ספציפיים שאני מסוגל להיזכר בהם, אני זוכר את עצמי מתבונן בו בזמן שהיא מדברת על עצמה. אני לא יודע אם האינטימיות של המבט שלי היתה גורמת לה להיפתח ולדבר על דברים שבדרך כלל היא היתה שומרת לעצמה, או שהאינטימיות של הדיבור שלה היתה גורמת לי להצמיד את המבט שלי לאיבר שהוא בדרך כלל הכי מוצנע בגוף האישה.

פעם אחת, ברגע מתמשך של לילה ארוך על האי, היא גוללה בפניי סיפור ארוך שהתחיל באירוע שעבר עליה בילדותה ונגמר באירוע שחווינו שנינו באי. למדתי הרבה עליה באותו לילה. היא שכבה על הגב בלי לזוז, בפישוק רגליים, אני שכבתי על הבטן, כל מרפק שלי נשען על ירך אחרת שלה, הרגליים שלי משתלשלות לאחור, אל מעבר לקצה המיטה. הפנים שלי היו במרחק של סנטימטרים מהכוס שלה, מביטות, והקשבתי לה בלי להגיד מילה. כשהיא סיימה לדבר, הייתי צריך לעזור לה לקום להשתין, כי הרגליים שלה נרדמו מהלחץ המתמשך של מרפקיי.  

אני יושב פה, בחדר הירקרק הזה, ומספר לה על דברים שקרו במקום אחר, בינינו. אני מתאר פיסה, ועוד פיסה, של מציאות זוגית, ושוכח שהיא אפילו לא יודעת מאיפה היא באה לעולם הזה, היא עצמה, אל עולם השליטה. אז מה אני אמור לעשות? לספר לה על הילדות שלה? כל הידע שלי מורכב מקרעים שאספתי לאט לאט, חלקם נגלו לי בדרך לא דרך, כולם נודעו לי רק בדיעבד. זה קצת מצחיק לספר לה מה שהיא סיפרה לי על עצמה. האירוניה היא שמה שהיא הסתירה ממני, בסוף היא מסתירה בעצם מעצמה. לא, האירוניה היא שמה שאני יודע עליה היום, היא כנראה לא תדע על עצמה לעולם.

אני יושב פה, ומתלבט אם לספר לה את מה שידעתי עליה, ואת מה שהיא השלימה לי בלילה ההוא, ואני לא מצליח להתנתק מהפער האינסופי הזה שבין המראה של הכוס שלה בזמן שהיא סיפרה לי נתח מסיפור חייה, לבין המראה שלו בזמן שאני מספר לה את אותו סיפור ממש.