אני בטח לא מחדש כלום לאף אחד עם ההצתה המאוחרת שלי, אבל באתר הזה כל אחד יכול ליצור לעצמו מפה של העולם, שבה מסומנות המדינות שיצא לו לבקר בהן.

וכמובן שאפשר גם להיות יצירתיים, ולסמן במפה סוגים אחרים של מדינות, כמו כאלה שרוצים לבקר בהן, או מדינות ידועות לשמצה, מדינות קולינריות במיוחד, או כל קיטלוג אחר פרי דמיונכם.

לפני שהרכבתי את המפה שלי, חשבתי שהייתי בלא מעט מדינות, אבל כשמסתכלים על התוצאה זה לא נראה הרבה במיוחד. לא נורא, בקיץ הקרוב אני כנראה אגדיל באופן משמעותי את היקף הנוכחות האדומה שלי בדרום אמריקה, ועוד היד נטויה.

והנה המפה שלי (המדינות שביקרתי בהן מסומנות באדום, כמובן, ושימו לב במיוחד לנקודות הזערוריות שבשוליים הימניים והשמאליים של המפה):

ואם כבר אז כבר. האתר הזה מאפשר גם למפות את המדינות בתוך ארה"ב, אז הנה המפה הפנים ארצות-הבריתית שלי (ולמי שלא טייל בארה"ב, ואני מתכוון מחוץ לניו יורק סיטי, שידע שהיא אחד מהמקומות היותר שווים לטיולים):

פלשתינאי בן 24 וחיילת משוחררת בת 21 מאריאל, שעבדו יחד במפעל בשומרון, התאהבו. הוא גר אצלה כמה חודשים, עד שנחשף ע"י שכן, ונעצר. בדירה התגלו מדים, וכנראה שהוא נעזר בהם כדי להיכנס ולצאת מהישוב. הוא עומד להיות מואשם ב"התחזות לאחר" ובחדירה ללא רשות לישראל (לאריאל, כנראה).    

מצד אחד, למדינה באמת אסור לשלול את האפשרות שהוא ניצל אותה (חיילת בחיל מודיעין לשעבר), כדי לבצע פעילות לא חוקית מסוג כלשהו, כי אנחנו הרי לא חיים בשוויץ. מצד שני, יכול להיות שמדובר בסיפור אהבה תמים. אני נוטה להאמין שזה רומן אמיתי, שכן אם היה מדובר ברמאי מתוחכם, הוא לא היה מסתכן במגורי קבע באריאל במשך חודשים. או שהוא היה מושך אותה אליו לכפר (כפר מסחה, השכן לאריאל, שיצאו ממנו כבר כמה מפגעים), או שכבר היה מבצע משהו עד עכשיו.

אז איפה הבעיה? אם היינו חיים במדינה נורמלית, היו חוקרים את המקרה, ואם לא היו מגלים חשד לעבירה ביטחונית, היו נותנים לו לחמוק מעונש, בשם האהבה והתמימות. אבל במציאות ההזויה בה אנו חיים, גם אם לא יימצא חשד כזה, הבחור ישלם את המחיר ויורשע בעבירות של התחזות ושהיה בלתי חוקית, כי הוא באמת עבר אותן.

אני לא הייתי מגזים ומאשים בגזענות או בכוונת זדון כלשהי, לפחות לא את המדינה עצמה (להבדיל אולי מחלק מהשכנים), ואני באמת ובתמים מבין את ההיגיון של המדינה ואת הטעם שבחוקים הקיימים, אבל דבר אחד בטוח מבחינתי - מדינה בה אהבה בין שניים הופכת לבלתי אפשרית, ומי שנופל ברשתה מסתכן בכלא גם מבלי שהרע לאף אחד, היא לא מדינה שאני גאה להיות אזרח בה. תחשבו לרגע, להיכנס לכלא על עצם האהבה, לא על ביטוי אלים או שלילי שלה (ואני לא מחשיב התפלחות ליישוב בתחפושת כמשהו שהוא "רע מיסודו"), אלא רק על בסיס הקיום שלה, זה דבר טראגי, איך שלא תסתכלו על זה. טראגי לזוג ההוא, זה בטוח, אבל גם למדינה.

מזה שנים הוא כותב לה שיר כל יום הולדת. בהתחלה גם כל יום חברות ובהמשך כל יום נישואים. לרוב הוא לא מרוצה מהתוצאה, מגיע לה יותר, יש דברים שקשה להביע, לפעמים נגמרות לו המילים החדשות, אבל תמיד הלב מוביל אותו בדרך נכונה קדימה.

מזה שנים שהיא מצפה לשירים שלו, נרגשת כל פעם מחדש לקרוא את המילים האינטימיות, ששייכות לה לא פחות מאשר לו. הן מדמיעות אותה מוכנית, אפילו לפני שהן נקלטות אצלה בראש, אבל בשביל זה יש קריאה שנייה, ושלישית.

הריטואל קבוע. הנה, קחי, הוא אומר ומסב את עיניו הצידה. קשה לו להסתכל עליה כשהיא קוראת. תודה, היא אומרת עוד לפני שקראה, נושקת לו, משכלת רגליים, ומתרכזת בדף. מדי פעם הוא מציץ בה, מרוכזת בקריאה, קורא בעיניים שלה את השמחה, ומחזיר את מבטו לחלל. הוא יודע מה תהיה תגובתה אחרי שתניח את הדפים, אבל הוא מצפה לה בקוצר רוח, כאילו היא עומדת לחרוץ גורלות.  

הפעם הוא חרג ממנהגו. עוד לפני שהספיקה לקרוא בית אחד, הוא הסיט את ידה האוחזת בדפים כלפי מטה. אני רוצה לענג אותך אוראלית בזמן שאת קוראת. היא הבחינה במידה של רצינות בדבריו, מתחת לחיוך, אך אמרה שהיא מעדיפה שלא. הליקוק יפריע לי בקריאה, והקריאה תפריע להנאה מהליקוק. אני לא אוכל להיות מספיק מרוכזת, לא בזה ולא בזה. נתחיל בקריאה ונמשיך בליקוק.

אבל הוא התעקש. אני רוצה לגרום לך הנאה מנטאלית ופיזית יחד. לא יודע למה, אבל זה נראה לי ממש נכון. תעשי את זה בשבילי. יודע מה, היא אמרה, אני אקרא קריאה ראשונה ללא הפרעה, ובפעם השנייה נשלב בין השניים. הוא הסכים, למרות שהעדיף את הצעתו שלו, כי הרי אין כמו הנאה בתולית של קריאה ראשונה.

אחרי שסיימה היא גמרה. ואחרי שגמרה, היא סיימה שוב. בפעם הבאה, הבטיח, אם תסכימי לסימולטניות מלאה, אני אכתוב שיר ארוך יותר, כדי שתוכלי לסיים ולגמור ביחד.