בעשור הראשון לחייו הפך גילברט את חציית המדבר לאירוע תקשורתי.
גילברט אוסליבן היה האדם הלבן הצעיר ביותר שחצה את מדבר גיבסון האוסטרלי. כמה ימים לאחר שמלאו לו 9 שנים הוא יצא מביתו בעיירה קטנה, מאה קילומטרים מזרחית לעיר פרת', מבלי להודיע להוריו, ושלושה שבועות לאחר מכן הוא נמצא על ידי ריינג'ר בשמורה אבוריג'ינית, מצידו השני של המדבר.
הסיפור הפיקנטי דלף לעיתונות, אך הוריו לא הרשו לו לדבר עם העיתונאים שצבאו על ביתם. לימים נטען בתקשורת שגילברט הודה כי הכוח המניע העיקרי בחייו לא היה אהבת המדבר, אלא תאוות הפרסום שנמנע ממנו בילדותו, אך גילברט הכחיש זאת בתוקף בכל הזדמנות.
כשנשאל אביו של גילברט על ידי העיתונאים מדוע יצא גילברט לטייל לבדו במדבר, הוא סיפר שגילברט חולם מאז גיל 6 לחצות את כל מדבריות העולם, ותלה את האשם בסדרת תכניות, פנטזיונרית כלשונו, ששודרה בזמנו בטלוויזיה החינוכית האוסטרלית.
***
בעשור השני לחייו הפך גילברט את חציית המדבר לתחביב.
חמוש במים, כובע, מפה ומצפן, הוא חצה בגפו את כל מדבריות אוסטרליה, בזה אחר זה. מעולם לא השתמש ברכב, אף פעם לא התפתה לקיצורי דרך, ותמיד שמר לעצמו את הרפתקאותיו. מלבד משפחתו לא ידע איש על מבצעיו.
כשנשאל, שנים לאחר מכן, איזו תקופה הכי אהב בחייו, הוא ענה בלי היסוס שאת תקופת האלמוניות של שנות-העשרה, כאשר לא שאף לכלום, חוץ מלמצוא מדבר נוסף שיוכל לחצותו מקצה אל קצה. ההתרגשות של לפני חציית מדבר נוסף היתה באותם שנים שנייה רק להרגשת הניצחון המשכרת של סיום החצייה.
***
בעשור השלישי לחייו הפך גילברט את התחביב לאובססיה.
לאחר שתמו מדבריות ארצו, הוא רכש כרטיס טיסה לדרום אמריקה, והחל לתור את מדבריותיה. שם, לראשונה, נתקל במדבריות גבוהים וקרים אותם חצה, נאמן לדרכו, אם ברגל ואם רכוב על חיה מזדמנת, בשמש יוקדת או בקור מקפיא.
גילברט זכה לפרסום ראשון כבוגר, כאשר סיים לחצות את מדבר אטאקאמה הצ'יליאני. הוא נקלט במקרה במצלמתו של כתב צעיר, כשהגיח מקצה המדבר רכוב יחף על גבי לאמה, התראיין לכתבת צבע בעיתון מקומי, והשאר - היסטוריה.
כשנשאל על ידי אותו כתב מה שאיפתו בחיים, הוא השיב – לחצות את המדבר המאתגר מכולם, אנטרקטיקה.
***
בעשור הרביעי לחייו הפך גילברט את האובססיה למקצוע.
הצעות עבודה, מחקרים, חסויות, ופרסום במגזינים, ליוו כל מסע מחודש שלו. אחדים מהמסעות אף צולמו על ידי אנשי צוות שליוו אותו בכל חלקי המסע, ולאחר מכן יצרו מכך סרט הרפתקאות אותנטי לאחד מערוצי המדע. הציוד המשוכלל שהשתמש בו ניתן לו בחינם על ידי חברות שחפצו בקידום מכירותיהן.
סרטו המפורסם ביותר, "גילברט כובש את היבשת הקפואה", זכה בפרסים ואף הוקרן בבתי הקולנוע. גילברט הפך לדמות מיתולוגית בעולמות המדע והטבע, מעין אינדיאנה ג'ונס של המדבר, הרפתקן בשיא תהילתו.
כשנשאל על ידי התקשורת אם יש לו עוד עבור מה לשאוף, הוא ענה שהיה רוצה למצוא מדבר שיקרא על שמו. גילברט ידע שבניגוד לחוקרי טבע אחרים, כמו חוקרי חיות וצמחים למיניהם, חוקרי מדבריות לא זוכים לגלות מדבריות חדשים.
***
בעשור החמישי לחייו הפך גילברט את המקצוע לאומנות.
הוא נטש כל אמצעי בטיחות ונהג לשוטט במדבר ללא ציוד כלשהו, ללא צוות מלווה, ואף ללא אמצעי ניווט. הוא ניזון מעשבים ולטאות, שתה ממקורות מים שידע לאתר בעזרת מומחיותו, וניווט באמצעות גרמי השמיים. השמועות גרסו שגילברט פיתח יכולות הישרדות ללא שתייה, ובכך הוא זכה לכינוי - הגמל האנושי.
בהגיעו לגיל 43 העניק לו הפרלמנט האוסטרלי, כאות הוקרה על פועלו ותרומתו ליחסי הציבור של המדינה, חזקה משותפת זמנית על שמו של מדבר גיבסון, שנקרא למשך שנה תמימה מדבר גיבסון-אוסליבן. באותה עת כבר היו מאחוריו 34 שנים של חציות מדבר, בהן חצה את כל מדבריות תבל, קטנים כגדולים. אחדים מהם הוא חצה יותר מפעם אחת, תמיד מקפיד לבחור בנתיב חדש וקשה יותר מקודמיו.
כשנשאל האם בתקופה זו של חייו הוא כבר הגשים את כל שאיפותיו, השיב גילברט שנותרה לו עוד משימה אחת לבצע, אך לא הסכים לחושפה בפני הציבור.
***
מספר חודשים לאחר מכן החל הגמל האנושי לחצות את מדבר קיזילקום בקזחסטן, ולאחר מספר ימים נעלמו עקבותיו.
משלחת מומחים שיצאה לחפש אחריו לא הצליחה להגיע למסקנה חד-משמעית, אך פרסמה הודעה רשמית, שהתבססה על עקבות ושרידים לא ברורים בשטח, בה נאמר כי ככל הנראה גילברט נדרס למוות על ידי עדר של אנטילופות נדירות מזן saiga, ששעט מעליו בעודו ישן בינות השיחים.
היו שטענו כי בכך הוא הגשים את משאלתו האחרונה, אך הרוב לא הסכים לטענה הרומנטית, שלא הלמה את אהבתו הגדולה של גילברט לחיים, והשאלה נותרה פתוחה.
***
בשנים האחרונות שלפני היעלמו, הרבה גילברט להסתפח, בין חצייה לחצייה, אל שבטים נומאדיים במסעותיהם במדבר, החל מהבדואים של מדבר סיני וכלה במונגולים של מדבר גובי. את יום הולדתו ה-42 הוא חגג עם חברים משבט הג'באליה, על פסגת הר סנטה קתרינה, וקינח בשבוע של סיאסטה רביצתית בראס-א-שטן עם סאלים, חברו הטוב מהשבט, בחושה על חוף הים האדום.
ברגע של נירוואנה, בין יניקת שאכטה אחת לשנייה, מתוך הנרגילה שפוטמה בנדיבות על ידי סאלים בתערובת איכותית של ג'ראס, פנה גילברט אל סאלים בשאלה.
- איך אנשי השבט נוהגים לקבור את מתיהם במדבר?
- המת נקבר באמצע המדבר, באותו מקום בו השיירה נמצאת באותו הרגע, ענה סאלים, למה?
- מתוך עניין, זה הכל, חתם גילברט את דבריו והמשיך לינוק מהנרגילה.
***
גילברט התעורר משנתו, מוקף בשאון אימים של שעטות רגליים. זו היתה הפעם הראשונה בה הוא זכה לראות אנטילופות מזן saiga, אך אפילו מבעד לקורי השינה ואורו החיוור של הירח, הוא יכול היה לזהות על נקלה את חוטמן יוצא הדופן. הוא השתטח על האדמה וקבר את ראשו בין ידיו, ממתין.
בלילות האחרונים הוא חלם חלומות מוזרים.
- לילה אחד חלם שהוא מת מצמא במדבר, זוחל על ארבעותיו עד שתש כוחו לחלוטין, וסופו שהוא נאכל בידי חיות מדבר זעירות עד לאובדן הכרה.
- לילה אחר הוא חלם שהוא מקים פרויקט עצום לבירוא יערות הגשם בדרום אמריקה, ויוצר יש מאין מדבר עצום בגודלו הנקרא על שמו, מדבר אוסליבן הגדול, וגם גורף רווחים עצומים ממכירת העצים הכרותים.
- אותו לילה, לפני שניעור על ידי האנטילופות, הוא הספיק לחלום שהוא מת פעם נוספת, הפעם במהלך צילומי פרסומת לבריכת שחייה, כשהוא טובע למוות רק בגלל שהתבייש לספר לכולם שמעולם לא למד לשחות.
כאשר נדם רעשן של רגלי האנטילופות, גילברט ידע שהגיע הזמן להגשים את השאיפה שנשא עמו מאז ימי ילדותו. החלומות והתקרית היו בעיניו אות ברור לכך.
***
- לא מדברים סתם ככה על מתים, התעקש סאלים. אתה רוצה למות במדבר?
- זה רעיון לא רע, חייך גילברט, אולי פעם בבוא היום, אבל לא לזה התכוונתי.
- אז למה כן התכוונת? סאלים לא הרפה בקלות.
- שאלתי את עצמי אם אנשים כמונו יכולים בכלל לעזוב את המדבר, או שהם נשארים בו לנצח, עם הפסקות קצרות למנוחה.
- אנשים כמונו? אתה ואני זה לא אותו הדבר. אתה תמיד תהיה אורח במדבר, לא משנה כמה תתאמץ להיות חלק ממנו, אמר סאלים וצחק.
- אתה והשטויות שלך, הפטיר גילברט והשתתק.
***
גילברט קרע מעליו את חולצתו. את מחציתה האחת הוא קבר בחול, ואת מחציתה האחרת חיבר לקרסוליו, כדי לטשטש את עקבותיו. הוא צעד ללא הפסקה עד לקצה המדבר, ונעלם אל תוך העיירה הקרובה, בחסות החשיכה.
במשך כל המסע, מהמקום בו התעורר מהמולת האנטילופות ועד שנחת שבועיים לאחר מכן בשם בדוי במחוז קולומביה הבריטית שבקנדה, הוא הרהר בדבריו של סאלים מאותו הערב.
את השנים שלאחר מכן הקדיש גילברט ללימודי אדריכלות, מציאת בת זוג, והתערות בקהילה המקומית, תחת זהות בדויה. כשקיבל לידיו את התואר הנכסף, שיחזר גילברט בראשו בפעם האלף את התמונה בה הוריו יושבים במטבח ומדסקסים ביניהם את עתידו. אביו העדיף שיהיה איש עסקים, אך אימו, שתמיד ידעה את נפשו, הזכירה לאביו שגילברט תמיד אהב לבנות מגדלים בחוף הים.
***
בעשור השביעי לחייו בנה גילברט את מגדל המשרדים הראשון, והאחרון, בחייו.
זה היה בניין יוצא דופן בצורתו, והיו שטענו שהוא מזכיר במקצת גמל אנושי, בגלל הדבשת שבמרכזו וחלקו העליון שהוספה לו בליטה בצורת חוטם.
בשנות חייו האחרונות נהג גילברט לשבת על ספסל, בין עשרות המזרקות שהקיפו את הבניין ואשר התיזו נתזי מים לכל עבר בימים של רוח עזה, ולהרהר בתקופת ילדותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
