סטודנטית חופשיה.nobody ever seems to remember, life is a game we play |
| 8/2005
פחד
דיברתי עם שחר. הוא לא שונא אותי. הוא גם לא רוצה לראות אותי. התנצלתי, בכל אופן, על אותו ערב באלטרנטיב. יותר קל עכשיו.
אנחנו כבר לא נחזור, ונשאר לי להחליט מה הלאה. דניאל או לא, למשל.
מה קורה כשנפרדים ממישהו שאוהבים באמת ובתמים, מישהו שכל תא בגוף משתוקק אליו? זה עובר מתישהו? היה כל כך הרבה יותר פשוט עם אנשים שלא היו משמעותיים כמוהו. היה גם הרבה פחות טוב, אבל אני מניחה שזה פיצוי.
אז מה, לנסות מתישהו שוב? לתת לעצמי, ביודעין, להיכנס לקשר שסביר שיגמר אף הוא?
אני לא בטוחה לגבי העתיד שלי. יש לי תחושה חזקה של חוסר התאמה. מפחיד אותי עד מוות הרעיון של למצוא עבודה. כולם חושבים שאני חכמה ומוכשרת, אבל אני ממש לא מרגישה חכמה ומוכשרת. אני מפוחדת. אני רוצה להתכרבל איפשהו, עד שתעבור הסערה. זה מסוג הדברים שהייתי יכולה לדבר עליהם עם שחר. אולי הייתי יכולה לדבר עליהם עם דניאל, אם לא הייתי מרגישה טיפשי לעושת את זה. הוא כל כך רחוק מהמצב של עצמאות מוחלטת. יש נושאים שבהם לא עוזר להיות בוגר או אינטיליגנט, אלא צריך קצת ניסיון חיים, והוא, הוא לפני שנה סיים בגרויות.
ידידה שלי הודיעה לי שהיא מתחתנת. עם אותו אחד ששאל אותי, דקותיים אחרי הפרידה משחר, "איפה בעלך?" באירוע חברתי. אני שמחה בשבילה, וזה גורם לי לחשוב עוד קצת. אני לא מצליחה לדמיין אותי ואת דניאל ביחד בצורה רצינית. אם ככה, למה אני ממשיכה עם זה? מוסרית, יש משהו רע בלהמשיך את זה? אם שני הצדדים נהנים, ואני לא משקרת לו לגבי הרגשות שלי (זה קל, הוא לא שואל עליהם), אולי כדאי להמשיך עם משהו קליל יחסית? מהצד השני, אני מרגישה שמשהו לא מסתדר. אני לא יודעת אם זה דניאל ספציפית, או סוג הקשר, אבל יחסי המין פחות טובים ממה שהתרגלתי בעבר, למשל. השיחות שלנו הן, אני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה. אנחנו לא ממש מדברים, מעבר ללחלוק חוויות. עם כמעט כל אחד אחר הייתי מדברת שעות.
הייתי היום עם כמה חברים במרכז לארוחה וסרט, חזרתי לא מזמן. היה מהנה, ונחמד לראות אותם. מחר שיר באה אליי ללמוד למבחן. זמן לישון. אני מתכוונת לקרוא עד שאהיה עייפה מספיק כדי לישון מבלי לחשוב יותר מדי. שלא יהיה לי כוח לפחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
