אז התוכניות ללכת לישון מוקדם די נהרסו, כי אני צריכה לחכות עוד חצי שעה לפחות עד שהנעליים יתייבשו מהספריי של האימפרגנציה.

אריזה היא תהליך מתיש נורא.

בעוד פחות משבע שעות אני צריכה לקום.

בעוד עשר שעות אני טסה.

בעוד שנים עשר ימים אני מתגייסת, אבל נעזוב את זה בינתיים (למרות שאני חייבת לומר שאחרי היום הצבא כבר נעשה לי מוחשי. מוחשי מדי).

עכשיו מתרכזים בלונדון.

לונדון תהיה נפלאה, והיא גם תהווה הפוגה נהדרת מהזמן הנוראי שלפני, מהספירה המלחיצה הזו לאחור.

הכנתי לעצמי כבר תוכנית מוזיקלית לונדונית רצינית ביותר.

יהיה מצחיק לשמוע את 'מייפייר' במייפייר, את 'בר איטליה' בבר איטליה, את 'את דה צ'יים אוף אה סיטי קלוק' בביג בן, וכו'..

הא, נסיעות זה עניין מרגש, ולמרות זאת תמיד יש בהן את הפחד הקטן והמטופש הזה (מה אם כשלא אהיה כאן. גם מה אם לא. שולי, באמת שולי, בין כה וכה עוד שנים עשר ימים).

אני חושבת שזו פעם ראשונה מאז כיתה א' שאני טסה ללא מכתב טיסה, גדלנו, אני מניחה.

המכתב טיסה האחרון שקיבלתי היה מלא בכמות בלתי הגיונית של סמיילים, ואני לא זוכרת מה היה התוכן שלו, אבל אני זוכרת שהתפקעתי מצחוק כשקראתי אותו.

הוא בטח שמור לי באחת המגירות.

עברה חצי שנה מאז, כמה שזה הזוי.

בכל אופן, אני כבר ארוזה ומוכנה, והנעליים בטח הספיקו להתייבש כבר.

אז מקלחת ולישון.

האא לונדון! :)