ואיך באים ואומרים ככה פתאום
במילים המדויקות
שאני בעצם כן
ובעצם לא
[ובעצם שונאת נורא הכל
ובעיקר אותי כ"כ עייפה, מדוכדכת ורחוקה,
ובאמת הכל (הכל-חוץ-מ) וזה רק קשה יותר]
אני לא מוצאת את עצמי שם
אני רוצה ומחפשת כל הזמן ולא מוצאת
אני לא מוצאת את עצמי אפילו בצורה שבה אני הולכת
או בצורה שבה אני צוחקת או מבלגנת או נשברת
ובכל הבז' והירוק הזה ועם השיער האסוף תמידית
זה בכלל לא מרגיש לי כמוני.
**
וכמה שרציתי לומר-
זה מרגיש לי כמו סוף
זה מרגיש לי כמו סוף ואני אפילו לא יודעת איפה ההתחלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
