איזו החלטה שרירותית זאת לתת לי כל כך הרבה תשומת לב רק כי נולדתי היום לפני 18 שנים. אפילו לא מספר עגול. הלוואי שהיו מחלקים את זה על פני כל השנה, או שנותנים לי לבחור את היום שאומר הכי הרבה בשבילי.
***
הים מרגיע אותי, זה הביטוי הכי גדול של הטבע. רק המוניות יכולה להרחיק אותי משם.
אין דבר יותר יפה מילדים וזקנים בים. ראיתי היום ילד, כנראה אוטיסט, ששיחק במים ובחול, וזה כל כך ריתק אותי. ישבתי לבדי ובהיתי בו, ולא הרגשתי איך הזמן עובר. הוא זרק חול וניסה לתפוס אותו, וישב ותופף על המים לפחות כאילו הוא מופיע על במה, ולא היה אכפת לו מהמבטים או מההתרחקות של האנשים ממנו, הוא נהנה כל כך שגם צונאמי לא היה מפריע לו להמשיך לשחק. והוא היה בן 20.
איך זה שהוא חולה וחריג ואני נורמלי, כשהוא כל כך נהנה ומאושר, ואני כל הזמן רק שואף לזה?
***
Summer has come and passed
The innocent can never last
Please Please Please, wake me up when september ends
בבלוג זה
בכל הבלוגים
