פעם בחיים \ אפרת גוש
תראה ת'חיים לא נותנים להתקרב
בסיפורי הילדות לא יכולה להתערב
עובר יום ועוד יום ואני לא שוכחת
את היד שלך נוגעת לי בגב.
תראה אתה לא זז מרוב פחד
לא מאמין לכלום, לא מאמין לי
ואני אומרת נלך בצעדים קטנים
ראיתי שחייכת כשקניתי לך פרחים.
כל הלילה על יד הגדר
אתה ראית את הבית ואני את הכביש...
התחבקנו חזק בלי לדבר
פעם בחיים, כך אתה מרגיש.
אני לא רוצה שניפגש ברחוב בין האנשים
לא רוצה שנסתכל בעיניים ואז תבין
עובר יום ועוד יום ואני לא שוכחת
את היד שלך נוגעת לי בגב.
***
ועכשיו - אני שקט עם עצמי. עכשיו כבר לא אכפת לי.
אולי נהייתי עכשיו הטיפש שכל כך רציתי אז? עכשיו, כצפוי, אני כבר לא רוצה.
אני אופטימי, אבל כשאני מרגיש הכי למעלה - אני יודע שכל מה שנשאר לעשות זה ליפול. טוב, בעצם אני אולי לא כל כך אופטימי.
הרבה אנשים עושים לי להרגיש טוב, הרבה יותר אנשים מאשר פעם. אני לא צריך הרבה. מילה או חיוך מאנשים מסויימים יכולים לעשות לי טוב לשבוע.
תפסיקו כבר לחשוב על הדברים הגדולים!
אני קטן, אני רוצה להמשיך להיות קטן ולהנות מהדברים הקטנים בחיים הקטנטנים שלי.
ותנסה גם אתה להבין שהחיים שלך קטנים. לפחות כמו שלי.
התגעגעתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
