כשעצוב לי - לא מעניינים אותי הילדים הרעבים באפריקה ובהודו.
כשעצוב לי - אני לא חושב על כל הדברים השמחים שיש לי.
כשעצוב לי - נעלמים לי מהראש האנשים שלא היו רוצים שאני אהיה עצוב.
כשעצוב לי - אתם לא תדעו. ובגלל זה אני לא מצפה מכם לעשות כלום.
כשעצוב לי - אני לא יכול להיות אופטימי.
כשעצוב לי - לפעמים אני רוצה לבד, שקט, וזה לא כדי שתראו "הנה, אני עצוב", וזה בכלל לא קשור אליכם.
כשעצוב לי - אני רק צריך חיבוק. גם אם הוא מטאפורי. ויש המון סוגים של חיבוקים מטאפוריים.
חיבוק אמיתי, חיבוק מרצון, לא חיבוק של "אל תהיה עצוב".
עמדתי בצד ובכיתי, וירדו לי דמעות
והדבר שהכי רציתי- שתפסיקו לשאול שאלות
שלא תשאלו מה קרה, ולא אם כואב לי נורא
ושלא תגידו שזה לא היה קורה
אם במקום להתרוצץ הייתי יושב וקורא
כי אם אני בוכה לפעמים, ואתם באמת רוצים לעזור
רק תחבקו אותי בשקט-
עד שהכל יעבור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
