הפוסט הבא, דעו כולכם - מוקדש לשירוש.
לא שיהיו בו יותר מדיי תוכן או דברי חכמה, אבל בכל זאת.
~~~
עדכון-חיים:
אני אוהב סטודנטים. אין גיל או תקופה שאני יותר להימצא בה (נכון לעכשיו. זה משתנה).
העבודה מתישה, אבל אני אוהב אותה. אולי בגלל שכולם שם סטודנטים (ע"ע).
בכף-יד-ימין יש לי (נכון לעכשיו) שישה פצעים, בכף יד שמאל חמישה. תוסיפו לזה שתי כוויות ביד ימין ועוד פצע ליד מרפק שמאל - אני נראה כאילו "אלפי ילדים מוכים" נכתב עליי.
עברתי למרלבורו מדיום. שלושה שקלים יקר יותר, אבל אחרי הסיגריה הראשונה - אני חושב שזה שווה את זה.
עישנתי ג'וינט עם סטודנט ושתי סטודנטיות. עכשיו נראה מישהו עושה לי בעיות בפקולטה לרפואה. (עישון בפקולטה לרפואה. עוד משהו שנכנס תחת הקטגוריה "אירוני", לא?)
ההערכה שלי כלפי אנשים ירדה בצורה משמעותית. אף אחד ספציפי, משהו בגישה.
וכקונטרה - האדישות עלתה בתלילות.
כמעט והוצאתי להורג על ידי משגיח כשרות (בשם ליאור. שם לא מתאים בעליל).
מאיפה אני אמור לדעת שבמרק בטטה יש שמנת!?
הבצל באמת הורג אותי. הפוסט ההוא לא היה (רק) בצחוק.
שבק ס' - נופל וקם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
