גשום בחוץ כמו שכבר הרבה זמן לא היה. הגשם, החורף, למרות כל הקונוטציות השליליות הם עושים לי הרגשה של התחדשות.
טיפות של רוגע. ההשלמה מטפטפת לאט מהשמיים, מחלחלת לי אל תוך ג'קט הצמר ומשם אל הטי-שירט הדקה ושוטפת ממני את ההדחקה. כעס ועצב שהיו - נעלמים, מפנים מקום למשהו שבין פחד לרצון לברוח, להיעלם, לנסוע רחוק למקום אחר.
מי מכם נמצא עדיין בצד שלי?
הרבה מכם מהדהדים לי בראש.
זה שעלה לפני שעתיים לאוטובוס שיוביל אותו למקום לא מוכר. אתה תמשיך להיות החיוך של התת-מודע שלי. לא אמרתי לך אף-פעם, כי הרי גברים לא יכולים להגיד כאלה דברים, אבל תמיד היית זריקת המציאות שלי. כבר יותר מארבע שנים כל שניה איתך הייתה אמיתית. כל כעס, כל חיוך שהיה לי איתך - היה אמיתי. בלי טיפה קטנה של זיוף, של התאמה אליך.
זה שמצא לו חבורה חדשה. אני רואה בך מעבר לכל השכבות שאתה עוטה על עצמך, שכבות שמנסות להסתיר, מסכות שמחביאות אותך ממי שלא באמת רוצה לראות, ממי שלא באמת מנסה להסתכל. אני מכיר כל דבר קטן בך, כל צעד שאתה עושה ממשיך להראות לי מי אתה באמת, לטוב ולרע. יש בך הרבה יותר טוב מאנשים שרואים את הרע שבך, וגם להיפך.
זו שאני נמצא איתה כל יום, אבל לפעמים מרגישה לי כמו בחו"ל. אחד החסרונות הגדולים שבי, הם שאני לא יכול לחיות בלי תחושה של ידיעה. כשאני לא יודע, אז אני צריך לנחש. איתך כמות הטעויות בניחושים תמיד גדולה מכולם. אני מנסה לנחש איפה את עומדת, מה את מרגישה - ואני מרגיש שאני טועה יותר מדיי. את תמיד מיוחדת בהכל. הפעם שפגעתי בך יותר מכולן, הייתה טעות בניחוש. אני מצטער על כל כך הרבה טעויות שעשיתי איתך, על כל כך הרבה מקרים שפשוט חשבתי יותר מדיי.
"אני לא אפסיק לאהוב אותך לעולם". הבטחתי לך. עכשיו אני נודר נדר.
זו שנמצאת שם תמיד. בשביל כל מי שמעוניין, כל מי שמראה אפילו קצת שהוא צריך. לך אמרתי כבר הכל. ואם לא, אני מאמין שאת יודעת.
אל תטוסי רחוק מדיי.
זה שגם אם אני אמשיך לחפש עוד חודש אני לא ימצא איך להגדיר אותו. אתה חשוב לי הרבה יותר ממה שאתה חושב, אתה יקר לי ממה שאני אי פעם יוכל להסביר לך. אתה הראשון שהבנת שכל מה שאני צריך כשאני עצוב זה משחק סנוקר, נסיעה סתמית באוטו או הליכה לשומקום, העיקר שלא יהיה התעסקות בסיבות. אני מודה לך על כל הפעמים שהיית אתה, כל הפעמים שהראית לי שאני טועה יותר ממה שאני חושב.
השמש יצאה, הפסיק הגשם.
כמה פאקין סימבולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
