אמא, אבא.
אני לא יודע איפה להתחיל...
זה ככה כבר די הרבה זמן.
אני יודע שלא תכעסו, אתם הרי הורים מבינים ותומכים, אבל בכל זאת אני מתלבט כבר הרבה זמן אם לספר. לא הייתי בטוח אם אתם, אפילו אתם - תבינו אותי.
עוד לא סיפרתי לאף אחד, אף אחד עוד לא יודע...
טוב, אני יגיד את זה וזהו, ותקבלו את זה איך שתקבלו:
אני מקשיב לחיים צינוביץ' - ואני אוהב את זה!
העבירו לי גזר.
גזר לדוגמא
וכדי לעמוד במשימה הנכבדה שהוטלה עליי -
הנה.
זהו, נפטרתי מזה.
עכשיו, לפי איך שהבנתי, אני צריך להעביר לעוד שני אנשים.
לדל? היא כבר העבירה לי שרביט, ולא כל כך התחשבתי בו, ככה ש...
ליול? לא נראה לי. (נראה לי שהיא תסכים איתי. לא?)
לבלוגר? הוא העביר לי את הגזר, אסור לי להחזיר.
אסטריד? גם ככה היא כותבת פעם בחודשיים, זה סתם יעמיס עליה.
אז זהו, נגמרה רשימת המכרים שלי כאן, בבלוגוספירה.
אז אני עושה שאשא.
(יקי) שאשא!
יצא זה וזה.
אם לא בא לכם - לכו על גזר גמדי.
בנוסף - התאהבתי בפריסל (ובמילה "מהומה", אבל זה לא קשור).
הוא מועמד להחליף את "שולה מוקשים", אבל זה עוד עלול לקחת זמן.
יושבים לי בראש איזה שלושה רעיונות לפוסטים, שככל הנראה ישכחו בקרוב.
אל תצפו להם.
שאו ברכה, אמיגוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
