|
| 3/2008
My breakfast on Pluto
זה כל כך נחמד להגיד את זה~ כי עכשיו יש לי בית-קפה חדש ליד הבית-"פלוטו", ממש נחמד שם.
את שאר הפוסט התלבטתי אתמול והיום אם לכתוב כאן או לא... אולי בכלל כדאי לפתוח בלוג חדש?
בלוג אחר, ששם אוכל לכתוב את הדברים מבלי לדאוג להשלכות שלהם על אנשים מסויימים...
אבל אז נזכרתי שזו אני... ועברו שנים מאז שהייתי עושה דברים כאלה, שעכשיו כבר לא משנה לי
ועדיף לכתוב מה שנראה לי וזהו... כמובן, שתוך כדי התחשבות בהשלכות.
ובכן~ אתה.
אתה שאני כל כך כעסתי עליו... ולא הבנתי אותו...
אתה, שחזרת שוב ושוב על הביטוי "סגירת מעגל" ואפילו שילחת בי את הליריקה של אחד השירים
האהובים עלי... כדי להוכיח נקודה. כל כך כעסתי עליך באותו רגע, כמה שנאתי אותך על זה...
זה כל כך כאב שרציתי למות... הרגשתי כמו פתית שלג שנזרק ללהבות הגיהינום.
הזמן עבר... היו פעמים שחשבתי שניסית להיפטר ממני, בדרך זו או אחרת... החבל שנאחזתי
בו נראה פתאום כל כך רעוע וחלוש. שתקתי, ניסיתי בכל זאת לחשוב קדימה ולהתחשב במצב.
"סגירת מעגל"... זה נשמע כל כך פשוט שזה בא ממך, ואני נחרדתי ממש... כי מה? אני עד כדי-
כך חסרת ערך בעיניך?...
רק אתמול סוף סוף הבנתי את ההקרבה הזו... אני בטוחה שלא הייתי מצליחה לעשות את זה לו
הייתי במקומך, אני הרבה יותר מידי פחדנית שזה מגיע לדברים האלה. יש עוד כמה דברים
שעדיין לא הבנתי, אני צריכה איזו שיחת סיכום לפני שנמשיך הלאה. אני גם באמת מצטערת
שכתבתי את זה כאן, אבל לא הייתה לי דרך אחרת, היום גימל אחרון וממחר שוב יהיה לי מחסור
קליטה שוטף בפלאפון.
בחיוך הכי מרוח שיש... אפילו מעט מטופש, אני גאה להכריז על "סגירת המעגל" בצורה
הכי טובה שיש (לדעתי לפחות) ועל כך שפתית השלג שרד ואף נותר לבן וצחור [:
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
