|
| 4/2008
פרק נוסף תם בחיי
אני שונאת פרידות...
אם יש סוג של פרידה שאני שונאת יותר מאשר פרידה מחבר, ידיד טוב או קרוב משפחה - זו פרידה
ממישהו שאהבתי וכלל לא יצא לי לפגוש... אולי הרבה יותר קשה לי להתמודד עם זה בגלל שאני יודעת
(או יותר נכון - לא יודעת) שאולי היה סיכוי שכשניפגש - לא נצטרך להיפרד.
חוסר וודאות זה דבר רצחני...
אין צורך לייחס לפוסט הזה איזו משמעות עמוקה או ערך נשגב, אין שום סיבה לנסות ולקרוא בין השורות,
לנסות לפענח אם עובר עלי משהו וכרגיל הסתרתי אותו יפה במשך זמן... אין כאן הרבה דרמה, ובעצם...
זו רק דרמה, אחרי הכל, לא?...
סיימתי לצפות בGokusen.
זה אמנם לא משתווה ואף אינו מגיע לקרסוליים של GTO, אבל זה בהחלט טוב, מרגש והכי חשוב -
מעורר יחס, מחשבה, נקודות מבט חדשות... וגם מוציא כמה דמעות (במיוחד הפרק האחרון~ כמובן).
סיום או לא סיום... אני לא יודעת ממש איך לקרוא לזה, יש עונה שניה ויש לי את כל הפרקים שלה על
המחשב, אבל זה ממש לא אותו הדבר. בעונה הזו אין שום שחקנים שאני אוהבת... אין בה שום מערכת
יחסים שאי פעם ארצה לתמוך בה. אף דמות מהאהובות עלי מהעונה הראשונה לא ממשיכה לשניה.
זה כמו להיות פנאט של פוקהונטס הראשון ולקבל נבוט בראש על ג'ון רולף בפוקהונטס השני...
אבל כאן כבר סטינו לדיסני (לא שזה דבר רע, וזו גם השוואה נהדרת...).
אם כבר דיסני...
טרי... אהמאהמ.
אם אתה נוטש גם את זה, תדאג להודיע לפחות.
-ולא לדבר על זה כאן-.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
