ימי חיי...

בדיוק עכשיו קראתי את הפוסט האחרון שכתבתי על א', הילד שחלמתי אותו בלילה אחד, חלום בהיר וברור,

והנה עברה תקופה ואני עומד להיות אבא, זה כל כך מרגש אותי, עד דמעות, אני עומד לעשות את הדברים אחרת לגמרי,

אני לא אהיה כמו אבא שלי ואני אתן המון לילדה שמגיעה אליי לעולם, ילדה קסומה וחכמה, ילדה מאושרת ומדהימה.

זה ממש שאלה של כמה ימים, יש כבר שם, יש כבר חדר מוכן, הבית מאורגן (פחות או יותר), ואני? אני באמת מאושר.

לאחרונה הרצון שלי לגור ולחיות בארה"ב הולך ומתגבר יותר ויותר עד כי אני כבר מתחיל קצת לסבול מכל מיני דברים קטנים שהם ייחודיים לחיים בארץ,

כבר חייתי בעבר כשנתיים וחצי בחו"ל ואני ממש מרגיש שייכות לארה"ב וקצת קשה לי עם המנטאליות הישראלית לפעמים.

פגשתי כמה אנשים נחמדים לאחרונה ואני מרגיש טוב, מצאנו ביחד מעטפה של (אנטוני) שהייתה זרוקה ברחוב ובה היו שמונה מאות שקל, התחלקנו עם החברים שהיינו איתם, נחמד.

הכרתי כמה סושיות חדשות ובעיקר הייתי ספונטאני בימים האחרונים לפני הלידה, אגב, השירות שקיבלנו אתמול בבית חולים תל השומר היה נוראי!!

מחר חוזרים לעבודה אחרי חופשת הפסח, היה כיף להיות 8 ימים בבית בלי עבודה, אני אתגעגע לזה.