אמא שלי חושבת שאם אפשר לקנות את אותו מוצר בפחות קלוריות אז כדאי. אני חושבת שפלסטיק זה לא טעים.

השבוע קמתי עם הנגאובר מטורף (כי פשוט אין דרך יותר טובה להתחיל את השנה) ואחרי שהקאתי מיצי קיבה החלטתי שאני צריכה לאכול. מכוון שלאחרונה התחלתי לאכול טונה ומסתבר שאני אוהבת טונה אמרתי שאני אכין סלט טונה. סלט טונה, למי שכמוני ולא ידע, זה עם מיונז והמיונז שיש לנו בבית הוא 5% ואני אומרת – אם הייתי רוצה טונה עם משהו שנראה ומריח כמו ליחה הייתי יורקת לתוך הטונה.

אם לא טונה אז לפחות גבינה צהובה. לא. גם הגבינה הצהובה שלנו היא 5%. ואני אומרת – אם הייתי רוצה לאכול קרטון הייתי עושה אסיד.

טוב נו, גם שניצל לארוחת בוקר עובד. פותחת את המקרר ומגלה שאמא הכינה את השניצל בלי פירורי לחם כי פרורי לחם וטיגון זה משמין. ואני אומרת – שניצל נטול שניצל זה סתם עוף! ואם הייתי רוצה סתם עוף הייתי קונה סתם עוף ולא שניצל!

שלא נדבר על ארטיק דייאט. בחייאת אם בא לך לאכול קוביית קרח עם צבע מאכל אני אכין לך, לא חבל על הכסף?

אני: "אמא, איך קוראים לבנאדם שאין לו חוש טעם?"

אמא: "אני לא יודעת אם יש דבר כזה."

אני: "בטח שיש. יש אותך שאת אוכל מיונז 5% וגבינה צהובה 5% שזה גועל נפש בתשלום."

אני חייבת לציין שבזבזתי יומיים מהחיים שלי בחיפוש אחר כינוי ל"חסר חוש טעם" ואין דבר כזה.