אני, למי שלא יודע, עושה שירות לאומי בצער בעלי חיים ברחובות. מכאן נובע שאני מאוד אוהבת חיות וכלבים בפרט אבל עם זאת אני רוצה להגיד שלהלביש את כלב שלך זה אידיוטי, גובל באי שפיות ואנשים שעושים את זה חייבים למצוא לעצמם פסיכולוג טוב יחד עם חיים.

אני: "את מכירה את זה שיש לך ידיד שפעם הייתם ממש קרובים ודווקא כשאת צריכה אותו הוא נעלם?"

ספיר: "מה קרה?"

אני: "אני רעבה וחוץ ממנו כולם גרים רחוק..."

זה נורא מחמיא שאת לא מכירה את חברה של ידיד שלך כי הוא מכיר לה רק את הידידות המכוערות שלו. מחמיא וחולני.

אנשים משקרים בלי סוף. זה מתחיל מאז שהם בני חמש ב"נסעתי ברכבת לבד!" "לאן?" "לדרום אמריקה" וממשיך כשהם גדולים ב"נשבע לך לא בוגד בחייאת עיוני לא בוגד".

אם יש משהו שאני שונאת יותר מאנשים שאומרים מצ'עמם זה אנשים שכותבים מצ'עמם.

החלום שלי הוא שיום אחד אחותי הקטנה תחזור מבצפר ותגיד לאמא שלה (שהיא לא אמא שלי אגב) "היום למדו בהיסטוריה על דיקטטורים וזה הזכיר לי אותך".

 הסרטון לא יצא משהו למען האמת אבל אם כבר דיברנו על פסיכים אז אין יותר פסיכים מאלה.