מאז שאני בחופש אני מטיילת הרבה, שותה מלא ומדברת על למצוא עבודה אפילו יותר.

אני: "אין לי כוח לזוז! קרצפתי את השירותים, ניקיתי אבק ממקומות שלא ידעתי שקיימים בכלל."
שירלי: "השירותים זה לא החדר הכי קטן בבית?"

נסענו לטייל ובהפסקה ה17 שירלי מצביעה על ספיר הלבנה ואומרת בעצבים "את! איתך לא מטיילת יותר בחיים!", מצביעה עלי "את!" עוברת לטון אומלל "אין לי ברירה, רק לך יש אוטו."

בערב.

ספיר השחורה: "זה לא שאנחנו יכולות לשבת על בירה ב203."

אני: "למה?"

ספיר השחורה: "כי אין יותר הייניקן וגולסטאר מהחבית."

אני: "אה! נכון! בא לי למחוק אותם מהפייסבוק..."

אז יצאנו לאטמוס וכשגילינו שהמקום בכלל בשיפוצים עברנו ל203 וכשגילינו ששם אסור לעשן נסענו לשפיגל וכשגילנו שהמקום סגור לאירוע פרטי אמרתי לסלקטור "כן, יומולדת של מישהו" והוא אשכרה הכניס אותנו.

היה חרא מוזיקה אבל האלכוהול היה טוב.  

אני זוכרת שנכנסנו, שפגשנו את נתי, אני זוכרת בירה, צ'ייסר, עוד אחד, עוד בירה, עוד צ'ייסר , לא בעצם עוד שניים, נראה לי שפה ויתרתי על העקבים ועברתי לרקוד על הבר. פלא שאני רק מדברת על לחפש עבודה? החיים יפים כשאת מובטלת!

חמש בבוקר.

"יאללה במבינה קומי, אני צריך להביא את אחותי מהשדה תעופה". הדבר הראשון שעבר לי בראש זה "מה לעזאזל אני עושה פה?!" ואז נזכרתי, לא, באמת, מה שמנמנה כמוני יכולה לעשות בבית של נתי ב5 בבוקר? הוא הזמין אותי לאכול ואני לא יכולה להגיד לא לאכול.

(כשאמרתי אוכל התכוונתי אוכל, לא מטפורה של שום דבר.)

אני: "ברמנים זה חרא של עם."

ספיר השחורה: "נראה לי שבשביל להתקבל לקורס ברמנים צריך להיות מניאק."

אני: "תכלס."

ספיר השחורה: "וחתיך..."

אני: "תכלס..."