האמת אין לי הרבה מה להגיד. אני מובטלת שוב, אני אומרת "שוב" כאילו משהו מכם זוכר את הפעם הקודמת. אז אחרי 9 חודשים של קריעת תחת נרשמתי לפסיכומטרי ועזבתי את העבודה על מנת להרגיש מעט חופש לפני שאני מתחילה ללמוד. וגם האמת כי מיציתי.  ב4 ימים הראשונים של המובטלות עבדתי, אומנם לא בעבודה שממנה התפטרתי אבל זה עדיין עצוב. 

מאז הפעם האחרונה שכתבתי קרו הרבה דברים שאני לא יודעת איך לספר עליהם או פשוט לא זוכרת אבל כן הצלחתי לתעד מקרה אחד בוידיאו. 

ביומיים האחרונים התנחלתי קלות אצל מיה שגרה בדירת שותפים. 

אני: "את יודעת מה ממש זורם עכשיו?" 

מיה: "נו?" 

אני: "סרט, פופקורן ובירה." 

מיה: "רצח! אבל אין פופקורן, צריך לרדת לקנות." 

אני: "מה הסיכוי שנלך לקנות פופקורן וכשנחזור הסלון עדיין יהיה פנוי?" 

מיה: "לא נראה לי שזה יקרה..." 

זה השלב שבוא ראינו את אחד השותפים לובש מעיל. 

אני: "שלום אתה גם ככה יוצא, אולי תקנה לנו פופקורן?" 

שלום: "ואיך אני אביא לכן אותו?" 

מיה: "מהמרפסת."