אני, כמו עוד הרבה אנשים מסכנים, לומדת בשישי.

אז בשיעור היסטוריה המורה הושיב את הפרחה של הכיתה לידי, שזה צעד מאוד גדול בחיים מבחינתי, צעד לכיוון סיומם.

בערב, לפני שיצאתי, דיברתי עם שירלי.

שירלי: "בהצלחה לכן היום בלא למות מקור!"

אני: "לי ולציצים שלי או לי לדנה ולים?"

שירלי: "לך ולציצים שלך, דה!"

יום שישי זה יום שהתוכניות בו קבועות מראש, מסתובבים, נוסעים לאנשהו, חוזרים מאנשהו, יושבים עשר דקות בעיר, הולכים, יושבים שוב ואז מגיעה השעה אחת בלילה ונפגשים עם אנשים.

רק שאתמול זה לא בדיוק היה ככה...

מנדי קיבל ריתוק והוא תקוע בצבא.

שניאור פרש לישון.

מתן שיכור מת.

ואת מנדלסון אין בכלל איך להשיג.

מכירים את זה שאתם תוהים את מי בא לכם לפגוש אז אתם עוברים על כל הטלפונים שיש לכם שמורים בפלאפון וכל מה שאתם חושבים זה בקול רעם וזה משהו כזה:

"אבא" - לא...

"אביב" - בא לך לנסוע לברנר לעשות עוד עגיל איפשהו? לא, אה? טוב אז לא...

"אסף" - מי זה אסף? טוב נו, למי אכפת?!

"ברק" - את יודעת מי זה? זה ההוא שפגשתי בפאב בחולון שלא יודע לנשק וחושב שאין לי שיחות...

"ג'ון" - וואו כמה זמן לא דיברתי איתו, מעניין איך הוא יגיב אם אני אתקשר אליו? לא, בעצם זה לא מעניין...

"ג'וש" - דנה: "ג'וש ג'וש?" אני: "ג'וש ג'וש..." דנה: "ג'וש ג'וש ג'וש?" אני: "ג'וש ג'וש ג'וש..."

"דור 19" - רוצה לפגוש את דור 19? שכשחושבים על זה הוא כבר לא בן 19 אלא 20 אבל למי אכפת הוא עדיין מספיק אידיוט כדי לא להבין שאני לא רוצה אותו...

"יובל" - רוצה להתקשר ליובל? איזה? אחד מהמיליון שיש לי בפלאפון... אפשר לעשות "אן דן דינו"!

"מישהו..." - זה מישהו שהיה מתקשר אלי הרבה ואף פעם לא היה לי נעים להגיד לו שאני לא זוכרת את השם שלו... רוצה לפגוש אותו?

"תומר השחור" - מי זה תומר השחור?!

וזה היה תקציר מאוד מקוצר של הניסיון לפגוש אנשים בשישי הזה.

אז מה שהיה בסוף זה שאני ודנה החלטנו שהצעד הראשון יהיה לחזור מראשון לרחובות אז אחרי שנסענו עם יצור מוזר שני צמתים ואז עם שני ערבים משוגעים עד לנס ציונה ומשם עם שני כוסונים שלאחד מהם היו ראסטות שאני ודנה הזלנו עליהן ריר כל הדרך לפארק המדע ומפארק המדע החלטנו ללכת ברגל...

עכשיו אני יכולה לספר לכם כל מיני דברים לא חוקיים שעשינו וכמה שאני שונאת לפגוש אנשים שיש לי איתם רק שיחות של היי וביי אבל במקום זה אני מעדיפה לספר על הכוסון עם הראסטות.

אז כשאת תופסת טרמפ עם מישהו כזה את מצטערת שהעדפת לא למות מקור מאשר לצאת עם מחשוף או שלא לקחת את הצעיף הצבעוני שלך שאומר "מה שיש לי בראש זה שאריות של שכל, אתה רואה? אנחנו דומים!".

כל הנסיעה המחשבות שלי היו "וואו אתה כל כך יפה..." אבל לאט לאט הבנתי שאלה המחשבות של דנה, שלי אמרו "תעשה אותי!"

ובדוגרי, מי צריך בחור רגיש וטוב לב כשיש כוסון עם ראסטות שלא שם עלייך? הו נסיך חלומותיי...

אפשר עכשיו לחזור למה עשיתי ביום שישי... אז הלכנו הלכנו הלכנו ואז ראיתי רוח של חתול שבסוף הייתה סתם שקית ניילון, פגשנו את ים שראתה אריה ודנה, דנה עדיין ראתה בדמיון את ההוא מהטרמפ... ישבנו עד שלוש ככה וזיינו אחת לשנייה בשכל ואז הבנו שזה לא מתקדם לשום מקום ופרשנו הביתה.

נקבות מרכלות:

אני: "מה באמת קרה ליובל המבולבל?"

דנה: "יש לו חברה אתיופית עכשיו, ניקה סיפרה לי שהיא ראתה אותו מתנשק עם שיניים לבנות וסיגריה"

(למי שלא הבין, ה"מה קרה" לא היה בכוונה של "מה קרה?" אלא "לאן הוא נעלם?")

(אה, כן, ויובל המבולבל זה כינוי שהוא קיבל כי החלק במוח שלו שאמור לזכור דברים יצא לטייל ושכח איך חוזרים וגם כי לכל היובלים בפלאפון שלי יש כינוי כדי שאני אבדיל ביניהם)

אני: "דנה... סיפרתי לך פעם על טל לוץ?"

דנה: "לא."

אני: "היא הצטרפה לכיתה שלי בכיתה ט', היינו חבורה של 5 בנות והיא התחילה עם כולנו..."

דנה: "התחילה?"

אני בעודי מלטפת את דנה: "התחילה....."

(את הכתב הקטן תקראו הכי מהר שאתם יכולים)

אני: "הוא התחיל איתי, דיברנו קצת ואז התנשקנו ואז קרו עוד כל מיני דברים וזהו!"

אני: "אז מה נעשה בסילבסטר?"

ים: "מה באמת?..."

אני: "ים, לא דיברתי אלייך... דיברתי לדנה שלה, לא כמוך, וכן מאוד כמוני, אין חבר."

ים: "אה..."

בתכלס הבעיה של ימי שישי שהם פשוט חשובים מידי, בחופש לא היה לי יום אחד משעמם כי זה לא באמת שינה מה אני אעשה כי תמיד יש את מחר לעשות משהו אחר אבל בימי שישי זה כן משנה אז הכל מתפקשש.