בא לי לבכות.

לא מעצב, משעמום...

אני חושבת שכשמראיינים מורים לעבודה בודקים אם הם מעניינים.

"תשמע אדוני, ההשכלה שלך מאוד גבוהה, ואתה גם בדיוק מה שאנחנו צריכים אבל אני לא יכולה להעסיק אותך, אתה מעניין. אתה מבין, אם תעניין את התלמידים אז הם יקשיבו לך ויש סיכוי שהם ילמדו משהו ובעקבות כך אנו, משרד החינוך, נאלץ להעלות למורים את המשכורת ואנחנו לא רוצים שזה יקרה, נכון?"

יש משהו השראתי בשעמום של יום שלישי.

היום אני מגיעה לכיתה ובעודי מתלבטת אם יותר בא לי לישון או שיותר בא לי למות מצאתי עצמי נמרחת על השולחן ומנסה חזק לא לעצום את העיניים. מצד אחד אני עייפה ואין לי כוח לזוז ומהצד השני אם אני אעצום את העיניים אני ארדם, אז בעצם משני הצדדים אני עייפה... מה שמחזק את התיאוריה שלי שלישון שעה וחצי בלילה זה לא מספיק.

דרך אגב היה בן זונה אתמול!

חוץ מזה, הבצפר שלי מלא באנשים אינטליגנטים מידי בשביל להבין את הבדיחות שלי. אני לא אומרת שאתם טיפשים... טוב, נו אני כן. אבל בדוגרי אנשים מעדיפים טיפשים!

תדמיינו מצב שבו שני סטלנים שהמוח שלהם כל כך מעוך שאין בו מקום אפילו לזכור מה הם עשו עם המכשיר, יושבים ומסתכלים לשמיים, לפתע הם רואים ציפור עפה ואז מתנהלת ביניהם שיחה של "וואו! איזו מגניבה היא... איך היא עפה? הלוואי גם אני יכולתי!" ואז מגיע האינטליגנט "אתם מבינים, רוחב הכנפיים של הציפור בהשוואה לגודלה מאפשר לה מרחב תעופה יציב בעוד האדם..." בלה בלה בלה... אפילו אני, שאני לא אלימה בדרך כלל, הייתי דופקת בו בעיטה נחמדה כזו שתעשה לו היכרות אינטימית עם הרצפה.

טוב, אל תעלבו, אתם לא טיפשים, הרי אף פעם לא קרה לכם שהגעתם לבצפר ביום ראשון אחרי שכל הסוף שבוע חגגתם, נכנסתם לכיתה התיישבתם וראיתם את כולם לחוצים עם עט, דף ומחשבון על השולחן, במיוחד עקב העבודה שאתם יושבים מאחורה ושמאז שהתחילה השנה לא הסתכלתם בכלל לכיוון הלוח בשיעורי מתמטיקה... אה, כן, פה מגיע הקטע שאתם מגלים שיש לכם עכשיו מבחן. אז איך הלך לכם? אני אישית ידעתי רק את החומר של שנה שעברה אז את כל הצורות חילקתי למשולשים...

שיעור מתמטיקה, כידוע לכולנו, זה שיעור מרדים גם אם ישנתם מאה שנה ובטח אם ישנתם שעה וחצי. מידי פעם הייתי מתעוררת במהלך השיעור לבדוק אם הוא כבר נגמר ובאחת הפעמים שקמתי הבנתי שהמורה מסבירה על המבחן שהיה, שכמו שכבר הבנתם לא ממש הייתי מוכנה אליו, "הנה התרגיל שהסתבכתי איתו!" ואז הבנתי שיש בידי החלטה קשה, ללמוד ולהשכיל ואולי בתקווה לא להיכשל במבחן הבא או לישון, מה אני אעשה שהמחברת נראתה כל כך נוחה פתאום?

(שיעור מתמטיקה גם מפתח את החשיבה, זו עובדה. זה כמו שתשימו מישהו בחדר סגור למשך שעה וחצי, מה הוא יעשה? הוא יחשוב! לכן אומרים ששיעור מתמטיקה מפתח את החשיבה.)

בשלב מסוים של שיעור מצאתי את עצמי מזמזמת "מתכווץ, מתכווץ לי המוח, מתכווץ עד שבא לי לצרוח - מספיק!" שזה הגרסא המשופרת של "מתחמם לי המוח" של עיברי לידר, אני שיפרתי... =]

את מבינה למה יש כל כך הרבה פרסומות נגד סמים כשהחיים שלך מתחילים להזכיר לך פרק באלי מקביל, שאם נניח, לדוגמה זה שישב לידך במתמטיקה משחק בפוקימון בפלאפון וזאת שמאחורייך צועקת "במה אתם משחקים?!" כאילו היא הרבה יותר טובה (את פאקינג שלוש יחידות! מה את חשה?!) ואז את מדמיינת את עצמך מחזיקה רצועה שמחוברת לפוסטמה שיושבת מאחורייך בעוד היא על ארבע ואת בועטת לה בתחת כדי שתפלוט כדורי אש.

אז מה... 2008, אה?