אני יודעת, לא כתבתי הרבה זמן...

אבל יש לי סיבה טובה, אחרי שכל החיים שלי (מאז כיתה ו') לא הסתדרתי עם היסטוריה, עד כדי כך שהציונים שלי לא עברו את ה50, נאלצתי היום (או לפי השעה, יותר נכון אתמול) לעשות בגרות בהיסטוריה. הקדשתי לחרא הזה שבועיים מהחיים שלי ודווקא היה קל.

כל מיני דברים שעברו לי בראש בזמן שכן היה לי:

נכון יש את האנשים האלה שאתם מכירים אבל לא מכירים? סתומרת יודעים מי הם ואפילו יצא לכם לדבר איתם אבל אין לכם שמץ של מושג איך קוראים להם. וזה בסדר כי גם להם אין מושג איך קוראים לכם. הכל טוב ויפה עד שמגיע היום שבו אתם צריכים לקרוא להם. עכשיו מצד אחד אתם מכירים אותם קצת ולא נעים לקרוא "היי! נו, אתה!" אבל מצד שני אם תבררו איך קוראים לבנאדם יצא מצב שהרגע קראתם למישהו שלא יודע איך קוראים לכם בשם הפרטי שלו.

פתרון - אל תקראו לו, תסתדרו בלעדיו.

נכון שאת נכנסת לשירותים לא בבית יש את ההתלבטות "האם זה מספיק נקי בשביל התחת החמוד שלי?..." ובסופו של דבר את מחליטה לא לקחת סיכון ומשתינה באוויר וכאן מגיע בין הרגעים היחידים בחיים שלך שאת מצטערת שאת לא גבר, באמת, תחשבי על זה, כל פעם שאמרת "איזה באסה שאני לא גבר" היו כשהיית צריכה להשתין לא בבית. בכל אופן את מתחילה לכוון ואז חושבת לך "אם כל הכבוד (לעע...) זה לא אמור להיות מסובך, אחרי הכל, בנים עושים את זה כל יום". ובכל זאת יוצא שזה לא מתכוון במקום (במיוחד בגלל שאין לנו צינור השקיה לכוון איתו). והנה, בפנייך נעמדת התלבטות "לנקות את זה או להאשים את זו לפני?" וכשאת כבר מחליטה כן לנקות את מבינה שבכלל אין נייר טואלט, לא בשביל לנקות ולא בשבילך. אוקיי, אלוהים עזוב את העובדה שבראתני אישה ושבגלל זה אני בחיים לא יהיה מרוצה מכולם, תמיד זה יהיה לא מספיק טוב, אני אהיה יותר מידי שמנה ולא מספיק יפה אבל עזוב, אני לא מתלוננת על זה, אפילו מהכריתת יערות כבר לא אכפת לי וזה שאנשים מתים מרעב גם לא מזיז לי אבל כואב לך לדאוג שיהיה נייר טואלט בשירותים? אני לא מבינה, זה יפגע בעתיד ילדינו?

שמתי לב כשאני משתפת אנשים במחשבות שלי המשפט שלי מתחיל בבקשת אישור "נכון..."

ולסיום שני סרטונים נחמדים

גאון מחשבים

אלוף האיות

דרך אגב בעקבות המבחן לקחתי לי פטור מישרא

אז אני מצטערת שלא הגבתי בשבוע האחרון.