התחדשות,
לכל אלה שקוראים פה אני מתנצלת, לא התחשק לי לכתוב.
אני לא יודעת איפה להתחיל בכלל, אני יושבת פה בוכה, כמו ילדה,
מין בכי חם כזה, הדמעות יוצאות בכמויות, 5 דימעות בעין אחת.
והן חמות, הן גולשות לי על הלחיים, ועל השפתיים, וכשהשפתיים נרטבות
אני מלקקת עם הלשון אותן, והלפתעתי הדמעות החמות, שליטפו אותי,
מלוחות.
אני בוכה בגללך רן. אני בוכה בגלל שאתה עושה לי רע. אתה עושה לי לא טוב
ומשום מה אני לא מסוגלת לשחרר אותך ממני. אני שונאת אותך, אני שונאת את עצמי על
זה שאני איתך אני שונאת את האי יכולת הזאת שלי לזרוק אותך כמו שאני עושה תמיד.
למה לעזעזל הייתי צריכה להפגש איתך? מה? לא היה חסר לי כלום.
אני מרגישה כל כך לבד. כל כך רע לי איתך. אני מקמטת את השפתיים, יוצא קיעור של האף
מבט נוזף כזה עליי, על עצמי, על ההתנהגות שלי, על ההשתפחות שלי פה.
כמו ילדה קטנה. הרי אני יודעת שלא אכפת לך. אני יודעת שלא תתקשר עוד מעט
ותגיד לי שאתה מבין אותי וסליחה. ואני יודעת שכלום לא ישנה את הקו
מחשבה שלך. ואתה תמיד תישאר ככה למרות כל ההבטחות שלך, למרות כל השבועות לשווא
שלך.
אני פשוט לא מסוגלת להיות בלעדייך. אני אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך רן.
והפעם שסגרתי את העיניים, יוצאו דמעות, 5 דמעות, זלגו לי על הלחיים. אבל לא הגיעו לפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
