מה בחורות אוהבות? זה ברור. אני ומודי הולכים לפאב. אני שולף מתחתית הארון משקפיים כל כך עבים, שהראש שלי שעון קדימה. השיער שלי רטוב, מפושק בשביל באמצע, החולצה מכופתרת לתוך המכנס, הגב כמו סימן שאלה, והמכנסיים לוחצים לי בבית השחי. מודי, לעומת זאת, נראה כמו מליון דולר, ואני, הרוק נוזל לי על הסנטר, מדבר בש' מצחיקה ול' עוד יותר. מיכל ינאי ניגשת אלינו, העיניים שלה נוצצות כשהיא רואה את מודי, ואני מקבל מבט של רחמים.
"המקום הרגיל?" שואלת ינאי, ומודי מהנהן, שם לי יד על הכתף, ולואט אל פני "ל-ך -ת-מ-צ-א מ-ק-ו-ם -ל-ש-ב-ת ו-ת-ז-מ-י-ן ל-ך מ-י-ץ ע-נ-ב-י-ם" אני גורר רגלי ומודי נשאר קצת מאחור, מחליף פלירטוט, ואז מתיישב לידי. המלצריה י' מגיעה, מניחה לי כוס מיץ ענבים מולי, ושואלת את מודי "מה הוא ירצה להזמין?"
"ג'חנון בבקשה, אבל תחתכי לו אותו?"
היא צוחקת ומודי ממשיך
"אנחנו, בתוכנית רופאים-טייסים-עשירים-ורווקים-למען-הקהילה, מאמצים לנו מישהו כדי לעשות לפחות ערב אחד שלו בשבוע נחמד" והוא מצביע עלי "אני אימצתי אותו. מפגר, אבל נחמד"
"איך אתה מדבר" מצחקקת י' כולה כבר רטובה
"זה בסדר" מודי מפטיר "הוא מפגר, הוא לא מבין כלום"
"אה, אז זה באמת בסדר" היא ממשיכה ושואלת "אז איך אמרת קוראים לתוכנית הזו?"
"רטערלה - רופאים טייסים עשירים רווקים למען הקהילה"
יש שלולית על הרצפה. י' כמעט מתגלצ'ת עליה. תחילתה של ידידות נפלאה? הפכתי להיות רופרכט. בפעם הבאה, אני הנציג של "ממע - מליונרים מאמצים עיוורים", אבל עד סוף הערב הזה, אני עוד צריך לשפוך על עצמי מהמיץ, ואז לצאת החוצה לחכות האוטו תוך שאני שר אליעזר משוך בגזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
