למה שווה להיות חבר של סלבס? נניח אחד, איזה סלב שעושה חמישה מליון דולר לסרט (לא הרבה לסרט שני ואילך מוצלח), עושה פרומושן לסרטים שלו, ובדרך הוא חייב לעבור אצל קונן, אצל לנו, וכמוהם יש עוד עשרים. כל הטור הזה הוא למעשה שנה אחרי שהסרט צולם, כל האדרנלין ירד, והסלב רוצה לסיים אותו מה יותר מהר כדי שיוכל לחזור לווילה שלו. אין לשכוח, שבווילה רוב העבודה כרוכה בלהשתזף, לזיין כמו שפנים, ולשתות כמויות אדירות של אלכוהול. תשכחו ממאמנים אישיים. רוב הסלבס בבית נראים כמו שאול יהלום. חצי שנה לפני סרט הם חוזרים לכושר, וחייבים להשאר בכושר עד סוף הפרומושן. בין לבין, אם אין עבודה, או אם יש מספיק כסף, פשוט יושבים בבית ומשמינים. בכל מקרה, יושב אחד כזה סלב אצל ג'יי לנו, ומבחד שלו יש סלסלת מתנה בשווי של אלפיים דולר - שעון, משקפי שמש, חלוק אמבטיה רקום אישי (רק לאורח מספר אחד), ועוד ועוד. פלאפון לדוגמא. או מכשיר עיסוי. בסוף הסיבוב, יש לסלב עשרים סלסלות כאלה, שהוא לא ממש צריך.
ואז, אני נכנס לתמונה.
שנה שעברה, במסיבה, עודי מתחכך (מילולית) בכל מיני הוז אנד הוז של וורנר ברדרס, אני דורך על איזה גמד קרח בדרך לסושי בר, אומר לו בעברית "סליחה" והולך הלאה. כך אני עורם לי סושי להנאתי, אני מרגיש טפיחה קלה בכתף, ואותו הגמד אומר לי (בעברית) "בנזונה"
"לך תזדיין" אני עונה, מחפש ג'ינג'ר מוחמץ
"אתה הומו" הוא אומר במבטא כבד, מתאמץ לא לחייך
"שתוק, יא גמד" אני מתביית על ווסאבי והוא שואל "וואט איז יא דמד?"
"יא גמד" אני חוזר "יו דוורף"
"היי, דטס ניו, נבר הרד דט ביפור" הוא מחייך אלי, ואני פתאום מזהה את ג'ון מקליין, הוא דייויד אדיסון, הוא ברוס וויליס
"איטס ביקוז פיפל אר אלווייז ליקינג יור אס" אני מתרגם בטעות מעברית "אופס, איי מין קיסינג אפ טו יו" אבל מאוחר מדי, הוא כבר שפוך על הרצפה מצחוק "ליקינג מיי אס, היי, דטס גרייט", אומר ונעלם בהמון.
בין סושי לסושי, ובהיה במיני כוכבים כמו ג'יימי קנדי מהג'יימי קנדי אקספיריינס, והכוסית הזו מסמולוויל, עושים תחוק מעצמם ומשתכרים, אני מוצא את עצמי בחוץ, יושב ליד הבריכה, עם כמות נכבדה של שיפודים.
"היי, מיי אס ליקינג פריינד", מתיישב לידי ברוס, "מיי איי?" שואל ולוקח לו שיפוד מהשיפודים שלי "היי, גט יור אוון, איי ניד דיס, איים סטיל גרואינג" מה ששולח אותו לפרץ צחוקים נוסף, ואחר כך, שאני מסביר לו מה אני עושה, אנחנו עושים איזו תחרות הורדת ידיים קטנה. בתור גמד מקריח, יש עליו דווקא יד. מזל שאני שוקל איזה עשרים קילו יותר ממנו.
"איי אוו יו" הוא אומר לפני שהוא חוזר למסיבה
"איי וויל רממבר" אני עונה לו, ודופק לעצמי צ'פחה שלא ניצלתי את הפוטו אופ.
לא נורא.
אולי בקרוב פוסט תמונות. רק מה, לא רוצה שתזהו אותי.
אה, ובכלל - קיבלתי ממנו את החלוק הרקום, ואתה, יא גירסא צעירה, אם אתה מאבד לי אותה שם בבאר שבע, צפה פגיעה חמורה. לא מספיק לקחת לי את השעון שקיבלתי מתנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
