עולם של וואנאביז. העליבות משחקת תפקיד, עטופה נוצצים כאלה מחנויות של הכל בדולר, טפטים של עץ אגוז מודבקים על דלתות פורניר. עודי בצבא, ומממן את גחמותי בשמירה במסיבות, והנה הנורווגית מסדרת לי עבודה אצל איזה אחד שדאג לאבטחה של כל מיני סלבס מקומיים, וכאלה שהגיעו מחו"ל. לא זה המקום לספר על העבודה במחיצה של סטינג, פיטר גבריאל, איירוסמית, הצ'יפנדיילס ואלה. הם באו מחו"ל, והנצנצים שלהם היו, יחסית, אמיתיים. אני מדבר על הפאתטיות המקומית. אני מדבר על מאור כהן, אז מן אליל נעורים פרובוקטיבי עאלק, צמוד ישבן לאיזה תת מפיק מקומי בשם שמיילך, נער ה"לך תביא קפה" שלו. אני מדבר על כוכבים-פלקט שיוצאים לכל מיני ברים, ושם הם אולי שותים משהו, אבל את ארוחת הערב שלהם מרכיבים מזיתים ובייגלה חינם ומכניסים אותם לכיס, כי אין להם גרוש על התחת אחרי שקנו את המכונית שלהם. שלא לדבר על כוכבי הסקס (אה? יש כאלה?) הישראלים שגרים אצל אבא אמא, ועוד איכשהו עושים מזה אידאולוגיה (רטרו. אזוי). או לחילופין, הסלב הזמני שמשריץ, וישר הופך מוקד ידע להורות מתקדמת. להקיא.
ובכלל, זכור לי שחזרתי מארצות הברית איזו פעם, ובדיוק השיקה אל על את מטוס ה777 הראשון שלה. בביזנס ישב איתנו יעקב איילון, שהיה נמוך משהו, כי עשה כתבה על הטיסה. אבל הפאתטיות הרימה ראשה המכוער כאשר חני (נחמיאס? זו מהחדר של חני) מגיעה חפת איפור באמצע הטיסה להתחנחן לדיילים שאולי ומגיע לה איזה אפגרייד. ע-ל-י-ב-ו-ת.
ועוד משהו. הפסל הזה של נבחרי הקהל? מתקלף. ממש. יורד הצבע. בושה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
