את סופיה מילוש, הכרתי דרך אריק מרוסי. הקשר ביניהם נוצר בגלל טעות - מילוש נשמע כמו שם הונגרי, אבל למעשה היא שוייצרית במקור, וגרה בארה"ב מגיל שלוש. הוא ניסה לשכנע אותה שהיא הונגרית בנשמה, והיא ניסתה לשכנע אותו שיגמור בחוץ, או משהו כזה, אבל משלא הצליחה, לפחות נעזרה בו כדי למצוא תפקידים בכל מני סרטים דרג זין. בסוף שנת אלפיים, מתקשר אלי אריק ומבקש טובה קטנה. מילוש מגיעה לארץ, אמורה לשחק באיזו הפקת תחת אמריקאית מצ'וקמקת, והיא אמורה לגלם איזו שוטרת ישראלית בשם דליה שמתאהבת בז'אן קלוד ון דם. אריק רצה ש"אראה לה זמן טוב" וגם אם אפשר, לדאוג ש"וום בם ון דם",כמו שקראו לו אז בתעשיה, כשעוד קראו לו, לא ישחיל אותה, כי זה עניין של כבוד.
[מאמר אגב: רבים טועים וחושבים שהשחקן הישראלי הכי פורה בארץ הוא הכיטוב, א.ק.א איבגי. אבל איבגי, כמו סמרטוט רצפה, הוא דבר שיש רק בארץ, ולא בארצות הברית. כל שחקן ישראלי היה נותן את הביצה השמאלית בשביל ההכרה שיש לששון גבאי בחו"ל, אפילו שזה טייפ קסטינג. מאז רמבו שלוש, ואפילו לפני זה, ששון גבאי אוטומטית מופיע בכל הפקה זרה שיש בארץ. ובצדק. ומאז שראיתי את זינגר, ההצגה בכיכובו, אני חושב שאין שחקן טוב ממנו בארץ.]
לענייננו. סופיה, כוסית על שחורת תלתל, התגלתה כבחורת חמד מהסוג שתמיד בוחרים לשחק ישראלית: גבוהה, תלתלים שחורים עד התחת, נראית יווניה. אם מישהו היה מחפש כזו בארץ, זין היה מוצא, בין כל הבלונדידיות שחורות השורש שיש פה. כמו שאר "חברותיו" של אריק, גם היא היתה מאוד נחמדה, ונענתה גם לגחמות שונות שלי, כמו להסתובב איתי בכל מיני פאבים שמכירים אותי בתל אביב כדי שיוסיפו לי נקודות אגו. ההפקה התחילה, וז'אן קלוד והיא שוכנו (כמובן) באותה קומה בהילטון תל אביב, אבל הוא מצא לעצמו כל מני שרלילות ישראליות, ולא נטפל אליה יותר מדי, מה גם שבעצת אריק, זרקנו רמזים לאויר שיש איזו השחלה הדדית, והיא כבר מתויגת (וגם זה הוסיף לי לא מעט נקודות, מואהאהאה). באיזו הפסקת צילומים בירושלים, אני על כוס בירה, הוא על מים מינרליים ושתי שורות קוקאין, פירק לי את הכתף באיזו צ'אפחה ידידותית, ואמר שהוא שמע שאני מכיר בחורות ישראליות נחמדות. כיוון שהאון סייט פרמיט שלי היה תלוי בהסכמתו של כוכב הסרט (סרט עאלק, ל"חסמבה במערות האף" היתה עלילה יותר משכנעת), עשינו איזו מסיבונת קטנה בפנטהאוז של ההורים, אותו פנטהאוז שמעלה אבק היה מחרים כל פעם למסיבות ה"על האש" שלו, ושם הזמנו את החבר'ה מההפקה, וגם את אלו מהפנקס הקטן השחור שלי, אילו שיודעות לעשות לאורחים שמח במחיר סמלי. ז'ן קלוד הגיע עם איזו חצי סלבריטאית מקומית, שמה בורח ממני כרגע, ומיד התפנה לשני התחביבים שהעסיקו אותו בזמן שהיה בארץ (מעבר לתקיעות של ישראליות) - הרצת שורות קוק, ובליסה של סלט חצילים על האש, בכמויות שלא ראיתי קודם. פעמיים שלחתי את הגרסה הצעירה לקנות עוד קופסא, ולאחר כשעה בערך ושני קילו, פתאום ניגש אלי סמי חורי המעצבן, שגם לו היתה איזו שורה בסרט, ותוהה לאן נעלם ז'אן קלוד. כיוון שההורים השאירו הוראות ספציפיות, למודי לקח עבר, שאף אחד, אבל אף אחד, לא יכנס לחדר שלהם, נכנסתי הביתה בריצה. תיארתי לעצמי שז'אן קלוד כבר הלאים לעצמו איזו מיטה, שם הוא משכנע מישהי לרדת לו, אבל אין. החדרים עומדים ריקים, והנה הגרסא מושך בשרוולי ואומר שקולות מוזרים יוצאים מהשירותים, ואכן, נשמע כאילו הנוסע השמיני היה כלוא שם. סלט חצילים שרופים, אני מניח, הוא טעם נרכש, וכשטוחנים שני קילו ממנו, מתובלים בקצת קוק, לקיבה דרך משלה למחות. אחרי עשרים דקות לערך, יוצא ז'אן קלוד מהשירותים, חיוור ולבן, מתנצל בפה רפה, ומתמוטט על מיטתו של הגרסא לשינה בריאה במהלכה גם יקיא לו על השטיח. את השירותים הוא הצליח לסתום במן יציקת חרא ביולוגית, אותה הכרחתי את הגרסא לנקות (כמה כיף לי שאני גדול יותר, חזק יותר), ואת ז'אן קלוד, כמו את שאר הקאסט, הכרחתי לשלם עבור פעולות ניקוי.
עם סופיה, אגב, נשארתי בקשר אימיילים פה ושם. היא קיבלה תפקיד במיאמי סי.אס.איי, אולי סוף סוף הפריצה שלה? אין לי מושג, יש לי יס, לא כבלים, אם מישהו רואה, שיגיד לי אם יש לה תפקיד שווה שם. היא אמורה, לפי המיילים שלה, לשחק שם את דטקטיב סאלאס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
