ברשות המשפחה, היה בשלב זה או אחר מפעל שעיקר תחום עיסוקו היה אומנות. את בית ההורים מקשטים אוריגינלים מצויינים, מן מבחר אקלקטי שכולל בין השאר קלדרון, קדישמן, דאלי, טומרקין ועוד ועוד, חלקם אפילו בהקדשה אישית. היצירה האהובה עלי נקראת יונה במעי הלוויתן, שהיא רישום מוצלח ושטיח קיר עבודת יד מוצלח לא פחות שנעשה על פי הרישום. במקום השני, ציור שמן בשם סאדו מאזו של תומרקין. על שתיהן ניסיתי לשכנע את ההורים לוותר לא מזמן, בתואנה שהם לא מתאימים לעיצוב של הבית, ללא הואיל. לפחות אבא שלי הסכים לפני כמה שנים לעשות איתי סיבוב גלריות קצר ולעזור לי לבחור תמונות של אמנים צעירים מוצלחים. שמחתי לגלות שהטעם שלנו די דומה, אם כי ההפתעה לא היתה ממש גדולה, בכל זאת, ממי היה לי ללמוד? בשל אותו סיבוב תלויה עכשיו אצלי בסלון תמונה קטנה של אסיה כץ, ולכל הרוחות, הגיע כבר הזמן שאתקין את הסורק שרק מעלה לי אבק במדף התחתון, כי קשה להסביר מה יש באותו ציור למעט המילה "מקסים", שדלה מכדי להסביר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
