"באלוהים, אח שלי, אתה חי בסרט" הוא אומר לי, פותח עוד בקבוק בירה ונשען לאחור "אפשר לעשן?" שואל, הסיגריה כבר בזוית הפה שלו
"לא, זה מסריח לי את האוטו"
"בחייך, רק סיגריה אחת" מדבר בצורה השמורה לאנשים שמחזיקים סיגריה בפה, ידו האחת אוחזת בבקבוק, השניה מגרבצת מעדנות
"לא"
"טוב, אז תעצור בצד, אני חייב סיגריה ופיפי, השילוב המושלם"
"שניה"
אני והגירסה, בטיול חוצה ארצות הברית. בניו יורק גרנו תקופה בפייר איילנד, נוסעים אופניים באי שהכניסה לכלי רכב אסורה אליו, בבית של קרובי משפחה רחוקים, מאלה שטוב לגור אצלהם. בהפסקת החשמל הגדולה, מעלה אבק ישן בדירה שלהם שמשקיפה מעל סנטרל פארק, כשנתקע בניו יורק, אבל עכשיו זה זמן אחר. אני מבקר במשרדים הישנים של אחד השותפים של בפן פלאזה, והוא קופץ לשדרה הארבעים ושתיים לקנות קצת סרטים כחולים, וציוד לדרך. במושב האחורי הנחנו שתי ציידניות עם קרח יבש, בשר על כל צורותיו, ובירה, שהגרסה התעקש לקנות, למרות שבחלק מהמדינות שנעבור בהן זו עבירה פדרלית שיהיה בקבוק בירה פתוח באוטו. בתוכנית לנסוע סתם, העיקר לעבור בלקסינגטון (קנטקי) לבקר שותפים ישנים, ובמיניאפוליס, לבקר חבר שעזרתי לו לברוח מהארץ פעם.
באיזו רמפת ירידה מהפריווי אנחנו עוצרים, ואני בועט בגרסה שחושב שמותר להשתין בצד הדרך, שולח אותו לשירותים של וונדי'ס, שם לפחות לא נקבל איזה קנס.
"נהיית רכרוכי" הוא צוחק, מפריח עשן בפני
"תמשיך ככה, ואתה ישן אצל במוטל אייט בקליפורניה, ולא איתי"
שנינו נוסעים לבקר חברים שלי שגרים בלוס אנג'לס, לאיזה מסיבת רייב שהם מארגנים, מנקים את הראש. לא מודעים לעובדה שאוטוטו אנחנו מבלים לילה באיזה עיירה שכוחת אל, בחדר שנקרא "דרנק טאנק".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
