טנגה, ג'ינס וכפכפים

מתוך "מכתבים לרגינה", 1971, ח. מונטבלן, תרגום עצמי (מכתב מתקופה מוקדמת יותר)

"כעת, משספרו את הגופות, אני שמח לומר שמניינן נמוך ממה שהעריכו תחילה. אומנם כל הצוות של אלחנדרו אבד בהתמוטטות של הפיר, אולם התברר כי במהלך החילוץ השאמאן ושני מובילי המים היו בחלק העליון של החפיר, חילצו עצמם ושבו למגורי הזרים, שם שתו כל אחד קנקן שיכר ונרדמו. השימוש בידי הימנית כבר חזר אלי באופן כמעט מוחלט, ואליסיה, הנזירה האליזבטנית שמופקדת על הטיפול בי ובריקרדו, מעודדת אותי לכתוב אליך כמה שיותר, שכן הדבר יזרז את החלמתי. טוב מצבי אלפי מונים מזה של ריקרדו, חייב אני להודות, שכן אני כל שסבלתי היה זוג זרועות שבורות וחתך שמחלים לאיטו בצדע, אבל ריקרדו ביש המזל נכלא תחת לקרונית עם החציבה, ולקה במה שאנו קוראים 'כווית מלח' באיזורים שהצנעה יפה להם. את זעקותיו עת מחליפה לו אליסיה תחבושות שומעים מילין מסביב, ובלחש היא סחה לי שלא נראה לה כי אי פעם יהיה אב לילדים. אין אני חוקר בכך מעבר לנדרש, אולם מוזרה לי להיטותה של האחות החסודה לטפל בריקרדו ובכוויותיו. מי יודע? אולי בעד ההתנזרות שכפתה על עצמה היא כופה על עצמה גם לצפות במבושים חרוכים, שיוציא הדבר את החלומות ממנה, ואכן, תחת שביס הנזירות שלה, יפה אליסיה עד מאד, וכנראה שריקרדו אכן פצוע קשה אם בזמן שחובשת ומנקה היא את הסרפנט שלו, אין הסרפנט מכיש אותה.

דומני, שעם השימוש בידי הימנית חוזרת אלי גם רוח המשובה. סופר אני את הימים עד שאקבל את פיצויי מהקומפניה דה לה סאל, ואוכל לחזור אליך."